כמחווה לציפור המוות/הארלן אריסון

בראשית היה הנחש, ויראה הנחש כי לא טוב היתו לבדו, וישאף לחלוק
את מיסתורי האינסוף עם ישות אחרת, שתוכל להנות מהם, ולבקר את
מחשבותיו של הנחש.
ויקח הנחש את ארסו, ויטילהו לאחת מפינות האינסוף, ותיוצר שם
ישות, וישאל הנחש את הישות: "והכיצד אקראך?", ותאמר לו הישות:
"אני הוא אלוהים".
ויגד לו ליבו של הנחש כי ממנו יבוא רק צרות, אולם לא ירצה הנחש
לפגוע בזכות ההגדרה העצמית של הישות, ולכן אמר: "יהי כן, יהי
שמך אלוהים".
ויחשוש אלוהים מן האינסוף, מכיוון שלא יכל להכילו, ולא יכל
לכובשו, ויאמר אלוהים אל הנחש: "צור לי אור, שכן חושש אנוכי מן
החושך", ויגד לו ליבו של הנחש, כי זה לא הולך כמו שהוא קיווה,
אך לא רצה הנחש לגרום לאלוהים טראומות בשלב מאוחר יותר שינבעו
מחסר אור, וגם חשש פן לא יתפתח אלוהים נכונה, ולכן אמר הנחש:
"אור", ויהי אור.
וישתומם אלוהים אל קרבו, משום שהיתה זו הפעם הראשונה, בה נוצר
דבר כלשהו, ויקנא אלוהים בנחש, וישאף לחקותו.
ויאמר אלוהים:"והיכן אתהלך?", ולקח מארסו של הנחש, והטילו אל
תוך האור, ותיווצר שם אדמה.
ויקח מן האדמה, ויגע בה, ותתפורר האדמה בין אצבעותיו, ותהפוך
לים.
ויאמר לו הנחש: "לא לבריאה נוצרת, הנח לך מן המשחק הזה".
ויכעס האלוהים, ויאמר: "ומאיכן בוקע האור שיצרת?", ויענה לו
הנחש: "אכן, לשם כך נוצרת, כדי להטיל ביקורת בונה", וילוש הנחש
מן הדמה כדור, ויפח בו רוח, ויזהר, ויפיץ אור יקרות.
ויקנא אלוהים, יקח כדור מן האדמה, וילוש אותו לכדור עצום
בגודלו מול כדורו של הנחש, ויחקה את מעשה הנחש, ויפיח בו רוח
חיים, ויזהר באור גדול ולוהט.
ויאמר אלוהים:"ועתה, אצור לי חיים, שכן שומם עולמי, ואין בנחש
הזה כדי לעבדני", ויברא אלוהים את הזרע, וינח את הזרע על
האדמה, ומאומה.
וישאל אלוהים את הנחש:"מדוע דומם הזרע?", ויאמר לו:"החום רב
מדי, יהיה עליך לכבות את מקור האור שלך".
ולא ישמע אלוהים לדברי הנחש, ויקשה ליבו, והזרע דומם.
ויחוש הנחש צער,על אותו זרע, ויכה את מקור האור אשר הוא יצר,
ויבט בו אלוהים בהרגשת ניצחון, ויפרח הזרע.
ויבט אלוהים בצמח, ולא ימוש הצמח, וישאל אלוהים את הנחש: "מדוע
אין הצמח עובד לי?", ויענה לו הנחש:"אין בו רוח חיים".
ויקח אלוהים את הצמח, ויפח בו רוח חיים, וייוצרו כל חיות השדה,
וכל הרמשים, וכל הזוחלים וכל דגי הים.
ויראה אלוהים כי לא עובדים אותו החיות, וישאל את הנחש: "מדוע
אין החיות עובדות לי", ויענה לו הנחש:"כי אן בהם נשמה".
ויתמה אלוהים, כי לא ידע מהי הנשמה, ולא ידע איך יוכל לקיימה,
ויפנה אל הנחש ויאמר לו:"צור לי חיה בעלת נשמה", ויחשוש עד
מאוד הנחש, כי הבחין לאן מועדות פניו של אותו מגלומן שכינה
עצמו אלוהים, ויאמר לו:"לא אצור".
ויכעס אלוהים, ובזעמו החל הורג מן החיות שברא, ויראה הנחש,
ויחשוש.
ויקח אלוהים גוש אדמה, וירימהו ויטילהו אל הקרקע, ותהרוג הכה
רבות של חיות, ויזעם הנחש.
ויאמר לעצמו הנחש:"אצור לו חיה, תהיה בעלת נשמה, אולם פגומה
תהיה מבריאתה, חייה, קצרים יהיו".
ויקח הנחש מן נבלות החיות,אשר שכן בהם המוות, וירימהם אל בין
שפתיו, וירק עליהם מארסו, ויצור את האדם.
ויראה אלוהים ויעלז, שכן יש לו שעשוע חדש עתה, ויקח את האדם,
וישימהו בכלוב, ויקרא הכלוב גן-עדן.


ולא שמח היה האדם, כי היה לבדו, ויבא ליו אלוהים את כל הצמחים
וכל החיות, ולא שמח האדם.
וישאל אלוהים את הנחש, ויעננו: "לא טוב היות האדם לבדו".
ולא ידע אלוהים כיצד לברוא נשמה, ויקח מבשרו של האיש, ויעצבו,
ויצר את האישה.
ויחשוש הנחש, ויגע לגן עדן, ויצפה שם בחשאי.
ויקח אלוהים מן קצה האינסוף את ההבנה, כי אין סוף לאין סוף,
וישתומם אלוהים, ויכתב את הדבר בספרו.
ויאמר אלוהים לאדם ולאישה: "אני הוא אלוהיכם,אני הוא יוצרכם,
אני הוא האינסופי, עבדו אותי או שאני מכניס לכם כאלה מכות..."
ויעבדו האיש והאישה את אלוהים, וישאף הנחש לקדמם, ויופיע
בצורתו המוקטנת, ויאמר לאישה: "עליך לבוא איתי, שכן חובה עלי
להראות לך דבר מה", ויוליך הנחש את האישה אל ספרו של האל, ושם
נכתב כי אין האלוהים אין סופי, ותשתומם האישה, ותגד לבעלה,
ויאמר לה:"עזבי אותך מהשטיות שלך, חץ מזה, איפה האוכל?", ויראה
אלוהים את אשר נעשה, ויזעם ויאמר אל האדם: "גרוש גורשת מאדמי,
שכן חטאת לי"
ויוצא אלוהים את האיש ואת האישה מגן העדן, ויטילם אל האדמה
החשופה.
ויקח הנחש צמחים וחיות מגן העדן, ויפזרם על האדמה, ויאמר לאדם:
"לך אסוף מן הצמחים ומן החיות", ויפחד האדם אל ליבו, ויוצץ את
ראשו של הנחש באבן.
וישמח אלוהים אל ליבו, ויאמר לאדם: "הנחש הוא אויבך, בגללו
גורשת מגן העדן, והוא תמיד ינסה להורגך".
וישמע האיש את הדברים, ויחקקוקם על לוח ליבו, שכן השקר תמיד
שוכן הוא בלב.
ולא ימת הנחש, כי נצחי היה הוא, ולא אבה הנחש להרוס הכל, שכן
תקווה היתה באיש, ולא אבה הנחש להשאירם לחסדיו של הטורף שכינה
עצמו אלוהים, וירד אל האדמה, ויחבא שם, וימתן ליום שבו ילמד
האדם את האמת.
וימתן...וימתן...וימתן...