על מסיונותי להכיר את אבי שגדלני ,אבל לא הכרתיו

מבין קרעי הצילומים  הישנים,
קרעי זכרונות צפים,חומקים בגבול ערפל שינה,
מושכים בחוט לא נודע של חלומות ,
אני מנסה לדלות...

כי, בחלקו הוא אני, בחלקי אני הוא
והקורים המקשרים של שנינו הם.

אהבה גדולה הייתה ואכזבה מסובכה,
כשלון, הצלחה, עושר של דמיון
דלות של זכרון ועצב, כמה עצבון.

שדה בור גדול היה שמעולם לא נעדר ולא הוסבר,
או שמא סתם קוצי אי- הידיעה שרוח שיכחה נשבה בהם
ובלא יודעים צמחו?  

מכל אלה אני מנסה לטוות את התמונה
ולהבין איזה מין אדם
היית
אבי.