והוא גואה בי ושוטף אותי חימה על
הכל ועל לא כלום
וכל כולי נדרך שוב כמו יוצא לקרב אל מול עצמי
כמו נכנע לי, כמו אפול ולא אקום
וכל שמחת לבב
תומת בת צחוק
מתק שפתיים
של ליל אמש נעלמו כלא היו בי מעולם ורק
שורר בי עוד הזעם האדום ושתי ידי לופתות
ורק אוויר בהן
לו ניתן לי צוואר לחנקו
לו ניתן לי שאון האקדח או נפץ הרימון או בעירת הלהבה להשביע
בה
את אשר בוער בי
ומה הוא זה לא אדע, לא ארצה, אשתוקק

כבר כהו שתי ידי
אגרופי אל הקיר נטמעו והותירו רק
שקערוריות מטונפות ברסק דם שחור
וראשי כבר הולם
עת ניתחת בו עוד מכה ועוד אחת מתוכי ומבחוץ לי
עת נרצח אני וקם
ומלהג בי זה השד, זה השד אשר הנני
והוא שמני למוקיון דומע מול עיניו נופל
כושל בצעדי
אוכל את כדורי, שותה
ורץ לכתוב כמו משים עצמי לבוץ מכדי תחילה כמו
רוצה כבר לא להיות
כמו רוצה לחדול כמו
פוחד