היום באתי אלייך הביתה.
יצאתי מהבית, טרקתי את השער ויצאתי לדרך.
עליתי בעלייה הגדולה והמפרכת, שאני תמיד מסיימת אותה ללא
נשימה.
עברתי את בית הספר, ואז את הברזלים הכחולים שמונעים מהילדים
להתפזר לכביש.
ירדתי את הירידה התלולה שבאה אחרי הגבעה שעליה יושב ביה"ס
והרגשתי את הרוח מכה בפניי. הקרירות שלה הקלה עליי מעט, שכן
האוויר היה חם ומעיק.
המשכתי לצעוד והגעתי למגרש החול שבו תמיד היינו עושות ל"ג
בעומר עם הכיתה. עברתי את גן השעשועים שהיינו יושבות בו עם כל
החברות ואוכלות פיצה, והרגשתי שאני מתקרבת לבית שלך. אפילו
הריח באוויר סימל את זה.
הושטתי יד לפתוח את השער הכחול - הגעתי.
הדרך כל-כך מוכרת, כל-כך רגילה ושגרתית.
עשיתי אותה מיליון פעם לפחות, יום ביום.
איך הפסדתי שנה שלמה של הליכה בה?! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.