איפה היא? היא כרגע היתה כאן! אולי קרה לה משהו! אני קם
ויוצא החוצה. אולי היא גם יצאה.אני מרגיש משהו חם נוזל לי
לאורך היד, דם, אבל אני לא מרגיש כאב אז אני מתעלם. אני קורא
בשמה, אבל אין תשובה אני מחפש אותה בין הפצועים, ויש כל כך
הרבה מהם. אני מכיר את כולם, אנשים שגדלתי איתם, חלקם גונחים
בכאב, חלקם כבר לא... אבל הם לא חשובים, שום דבר לא חשוב, רק
היא חשובה. איפה היא??? אני קורא בשמה שוב, ושוב אין תשובה.
אולי היא פצועה, אולי היא לא יכולה לענות לי. כאב חד מפלח את
רגלי. אני רואה חתיכת מתכת תקועה לי ברגל. אני שולף אותה
ומתעלם מהכאב, אני חייב להמשיך לחפש!
אני מתחיל לחפש במעגלים מסביב לאזור, לאט לאט מרחיב את המעגל
כדי שלא יהיה סיכוי שאני אפספס אותה...
אני מרגיש סחרחורת ומטמוטט. אני חייב להמשיך לחפש אותה, להגיד
לה שאני מצטער, אבל הגוף שלי מסרב להגיב. אני נשכב על הרצפה
ועוצם את העיינים. לא כי רציתי, לא היה לי כח להשאיר אותן
פתוחות.
אני רואה אותה מולי, והיא יפה, כל כך יפה. והיא מחייכת אלי
ואני יודע שהיא סולחת לי.
דמעה זולגת לי על הלחי.
אני לוקח בכאב נשימה אחרונה, ולוחש את שמה...