|
היא מביטה בי
מבט נוקב
פנים חרושות קמטים קמטים
מסילות מסילות
היא מביטה בי
ואני יודעת
אני מרגישה
אני שקופה.
בין קרביי היא מביטה
היישר לתוך חדרי לבי הכמוסים
ואני לא רוצה
לא רוצה את השקיפות הזו
ולא מצליחה להתייצב.
היא מביטה בי
מבט נוקב ומצפה
תתעוררי שם
אני מנסה
והנה אני כל כך שקופה
נעלמת
הייתי כאן לרגע
והיא עדין מתבוננת.
אולי סימן שאני עוד כאן.
לא,
הנה היא סובבה סוף סוף מבטה
אולי הצלחתי שוב לחמוק. |
|
|
תגידו, האיש
האדום הזה
מלמעלה לא מזכיר
לכם את ההוא
מ"החומה"?
נראה לי
פינק-פלויד
העתיקו ממכם!!
אחת מוכיחה
שמוצאה של האישה
מן הבלונד.
תגובת מערכת: גם
הם וגם אנחנו
העתקנו מציור של
אדוורד מונק
שנקרא
'הזעקה'.
זה שמאשר את
הסלוגנים שובפעם
נעלב מהבורות של
חלק מכותביהם
והורס להם את
הפנצ'ליין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.