חתולה אפורה פשוטת מראה, שרועה בפינוק נינוח על מיטתי כמו
נסיכה מסואבת על כס מלכות לא- לה. עוצמת עיניה בשלווה אין קץ
זנבה זרוק ברישול על הכר, בעוד בד הסדין מתבדר תחת פרוותה כמו
ענן נוצה מדדה בנינוחות לעבר אצבעות שמש שמנמנות ועדינות של
זריחה.

חולמת לה חתוליים על רצועות בשר אדמדמות עתירות ניחוח, חוטי
שני מרפרפים על פני חלון מסורג, מרדפים נטולי דאגות אחרי מטרות
חסרות תכלית. חזה עולה ויורד בעקשנות מטופשת כמו עושה זאת כדי
להפיג שעמום. פיהוק, מצמוץ חסר דאגות וראש החוזר וצונח על
שמיכה רכה.

ואני צופה בה בעיני אודם צורבות מחורצות יובלים אדמדמים. עורי
חיוור ויבש כקלף. נשימתי רדודה, ספוגה בהבל המועקה ובאדי הנהי.
צעקה דמומה חוצבת דרכה בינות קירות גולגולתי. איש לא ישמע, לא
יציע מזור כנגד המומים שהוטלו בי באלפיהם. דממה מאכלת מניפה
מאכלת מעל מעטפת לבי.

אישוני דיסק מתרוממים בטמטום מאושר לפגוש את מבטי המקנא.
לו רק יכולתי להיות חתול!