"נכון שהעיניים שלה עצובות, גם כשהיא מחייכת?"
"וואי, אביטל, העיניים שלך כאלה עצובות"

אז אמרתי לה לשתוק, פשוט כי לא יכולתי לשמוע את זה,
לא שוב.

"יש לך עיניים צוחקות" אמא הייתה אומרת לי פעם;
פעם, כשהייתי מאוד קטנה.
"כשאת צוחקת, גם אם שמים לך יד על הפה,
אפשר לראות שאת שמחה דרך העיניים"

ועכשיו, רק שני עיגולים חומים, כהים מהרגיל...
עצובים, או אדישים, או פשוט ריקים...
ריקים בצורה מפחידה.

אז תחייכי למצלמה, פשוט כי בא לו לראות אותך שמחה,
כדי לתת לאנשים איזה מזכרת נחמדה.
כי זה מה שהם רוצים...
זה רק מה שהם רוצים.

אז תחייכי, ילדה טיפשה
"ותזכרי, אל תבכי עוד לעולם!"

אני לא אבכה, אל תדאג, זה לא עוזר...
בכי זו סתם הפרשה של הגוף,
עד שהרגש יופשר,
אם זה יקרה.
עד שהדמעות ישטפו לי ת'עיניים,
פעם באמת
אולי אוכל לראות.