|
זו כמיהה לימים שחלפו ואינם
זו צמרמורת ערגה מערסלת
הפנים הצחות מתוך ענן של עדנה
כה מילאו את סדקי הגחלת
והיא זעה ונעה
כנחל אבוד התר אחר שקט ארור
אך מהו השקט ומה תבקשי
עודו כאן ואיננו - כמו המבול
המרווה שורשי במי חטא. |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.