רועי כיבה את האור בחדר שינה ושם לנו אלביס. תחליש, אמרתי לו,
זה מפריע לי להירדם. רועי קם מהמיטה וכיבה את הטייפ, ואז חזר
למיטה והתכסה עד מעל הראש. אל תכעס, ביקשתי, אבל הוא לא ענה.
מהחדר הסמוך היה רעש של טלוויזיה נורא חזק, והרבה דיבורים של
מבוגרים. זה לא פעם ראשונה שאני ישן אצל רועי כשאימא שלו
מזמינה אנשים לשחק קלפים, אבל משום מה זה ממש הפריע לי לישון.
אחרי כמה דקות שאלתי את רועי אם זה מפריע לו גם והוא אמר שלא
ממש. נורא התפלאתי שהוא עוד ער כי הייתי בטוח שהוא נרדם ממזמן,
כששם את השמיכה עד מעל הראש, אז שאלתי אותו, מה קרה שאתה לא
ישן? הוא נאנח אנחה כזאת גדולה, ממש כמו שסבא שלי נאנח אחרי
שהוא גומר לאכול. אמרתי לו את זה והוא צחק. זה בגללה, הוא אמר
לי, אבל עזוב, אין לי כוח לדבר על זה. הבנתי שממש רע לו בגלל
משהו שקשור באיילה, אז אמרתי לו, אני כבר לא אישן הלילה, אז אם
תרצה לדבר, אני שומע. הוא הנהן עם הראש למרות שהיה חושך והיה
סיכוי שאני לא אראה את זה, אבל בכל זאת ראיתי, בעזרת האור של
הפנס רחוב שגם הפריע לי לישון, חוץ מאלביס והרעש מהסלון. אז
הסתובבתי לצד השני והתחלתי לחשוב על איילה.
איילה היא הילדה הכי יפה שראיתי בעולם. יש לה עיניים כחולות
כאלה, עמוקות, וידיים רכות כמו משי, וכשהיא צוחקת נדמה כאילו
כל הכוכבים בשמיים צוחקים,כמו בספר על הנסיך הקטן של
אכזסנציפירי או משהו כזה. ואני אהבתי אותה, וגם רועי אהב אותה,
ואני והוא היינו חברים הכי טובים. ישנים אחד אצל השני, מדברים
ככה, חופשי על הכל, אבל תמיד היה כזה מתח בגלל איילה. היא לא
רצתה להיות חברה שלי, אבל גם לא שלו, ואולי בגלל זה יכולנו
להיות חברים ככה טובים. היא הייתה חברה של איתמר. הוא היה
כמוה, רק בן, וכשהוא צוחק זה סתם נשמע כמו הרעש שיש כשאימא שלי
מגרדת בראש. והם היו חברים כבר שנה, וכל הזמן דיברו על זה
בכיתה, כאילו שזה יותר חשוב מיום העצמאות.
זה בגלל השרשרת עם הלב, רועי פתאום התחיל לדבר וקטע לי את
המחשבה. אמרתי לו, מה, והוא אמר, השרשרת עם הלב. ואז הוא סיפר
לי שלכבוד השנה שלהם ביחד, איתמר קנה לאיילה שרשרת עם לב, וחצי
נתן לה וחצי שמר אצלו. אני לא הבנתי את ההגיון שבזה אז אמרתי,
איזה קמצן, ושוב רועי נאנח כמו סבא. טמבל, הוא צעק, והסביר לי
שזה כאילו סמל לאהבה. אני עדיין לא ממש הבנתי, ועדיין חשבתי
שאיתמר קמצן, אבל לא היה לי כוח לריב איתו. רועי סיפר שאיילה
ואיתמר הלכו כל היום ככה יד ביד בבית ספר, וכל הפסקה כולם עמדו
סביבם בחצר והסתכלו להם על השרשראות. רק הוא עמד בצד עם אלעד
ועשו כאילו זה לא ממש מעניין אותם. אני בכלל הייתי באותו יום
כל הזמן בכיתה, כי לא עשיתי שיעורים בתורה והייתי חייב להעתיק.
זה לקח לי את כל ההפסקות באותו יום, ובגלל זה לא שמתי לב לכל
העניין עם השרשרת. אמרתי לו את זה, אבל זה לא ממש היה איכפת
לו, כי הוא היה בשוונג של הסיפור שלו ורק אמר, אה, יופי. אני
לא נעלבתי. ואז הוא המשיך בסיפור ואמר שאחרי הבית ספר הוא הלך
מרוב באסה לשבת בגינה על הנדנדות החדשות שבנו שם לא מזמן. ככה
הוא ישב שם איזה חצי שעה, כשפתאום באה איילה. היא ראתה אותו
ונכנסה לגינה והתיישבה מולו בנדנדה. איילה יודעת שאני אוהב
אותה, וגם שרועי אוהב אותה. ככה הם ישבו, והיה מתח, ואז היא
שאלה אותו, תגיד, זה נעליים חדשות? והצביעה לו על הנעליים. וזה
כבר היה ממש יותר מידי בשבילו. הוא תפס לה חזק בשרשרת של הלב
וקרע אותה מהצוואר שלה. איילה הייתה ממש בהלם, ואחרי שהייתה
בהלם התחילה לבכות, וקמה ורצה מהר הביתה. רועי נשאר שם המום,
עם השרשרת ביד. הוא הסתכל על השרשרת וראה שכתוב עליה 'לאיילה
באהבה' אבל כתוב במקום ה' בסוף א' בשם שלה, ככה שיצא שכתוב שם
'לאיילא באהבה', וגם שהחצי לב נפתח ויש בו תמונה של איתמר.
ואז הוא שתק, והיה שקט בחדר, ככה שיכולתי לשמוע את אימא של
רועי אומרת לחבר'ה שלה לילה טוב ושהיא מכבה את הטלוויזיה. אחרי
כל זה כל הבית היה שקט, ואני שמעתי את רועי קצת מושך באף.
שאלתי אותו, אתה בוכה? והוא אמר, לא, מה פתאום. בדיוק אז אימא
שלו פתחה את הדלת של החדר כדי לראות אם אנחנו ישנים. היה פתאום
מלא אור, ורגע לפני שהיא נכנסה ראיתי את הפנים של רועי אדומות
מבכי. הוא לא שם לב לזה שאני רואה אותו, כי הוא היה עסוק
בלהסתובב לצד השני ולעשות כאילו הוא ישן. אימא שלו נכנסה,
והכניסה גם ריח חזק של סיגריות לחדר. אמרתי לה, זה לא בריא
לעשן והיא צחקה ואמרה שאני אירדם כבר כי מאוחר ואפילו רועי
ישן, ואז יצאה מהחדר. שמעתי את הצעדים שלה בסלון ואת הרעש
שהספת עור עשתה כשהיא נשכבה עליה. קיוויתי שזהו, סוף סוף יהיה
שקט ואני אוכל לישון, אבל אחרי שתי דקות כבר שמעתי את הנחירות
שלה והשלמתי עם זה שאני לא אישן הלילה. בדיוק הסתובבתי לצד
השני ושמתי את הכרית על הראש כששמעתי את רועי אומר, היא בטח
ממש שונאת אותי עכשיו. חשבתי על משפט  שיעודד אותו, אבל כל מה
שיצא לי היה, עזוב, היא לא שווה את זה.  ואז עברו עוד כמה
רגעים, וחשבתי עוד קצת ואמרתי לו, לא נורא, ממילא כולנו נמות
יום אחד, ולא משנה מי היה אצלנו בתוך השרשרת עם הלב. אבל רועי
לא שמע את זה כי הוא היה עסוק בנחירות. זה ייאש אותי לגמרי, אז
קמתי בשקט והלכתי לחדר של אימא של רועי לשחק טטריס.