אז מה אני אם לא קורבן?
על מה אני מתלונן? אתם באמת לא מבינים?
אולי דוגמא תעזור לכם לקלוט את האומללות שנשפכת ממני כבר
חודשים.
אז ככה, אתמול, אחרי שדיברתי עם שירי בטלפון, אחרי שעשיתי לה
רטוב בין הרגליים בדירטי טוק, אחרי שסוף סוף היא ביקשה, לא
אני, היא, שאני אעלה על האוטו ואבוא אליה. אחרי שהיא תארה לי
איך היא מתפשטת ונשכבת במיטה מחכה רק לי שאבוא אליה ואגאל אותה
מחודש יבש, אחרי שהבטיחה לי שזה לא אומר שהיא רוצה משהו רציני
וזה באמת רק זיון. אחרי כל זה לא הצלחתי למצוא את האוטו שלי.
מאמינים? בשעה טובה, הרמז הראשון שהמשיח הולך אוטוטו לבוא,
ואיזה מניאק מסריח גנב לי את האוטו.

לפי כל הכללים הייתי צריך להתקשר למשטרה, אבל לא, שירי, עירום,
מיטה ועוד כמה תמונות בסגנון הזה גרמו לי לשקול מחדש את מצבי
הפיננסי, להרים אצבע ולעצור מונית.
זה היה ברור. אם אני עוצר מונית אז פשוט ברור שבפנים יישב הנהג
שהדבר היחיד שמציק יותר מהצורה הדוחה שלו זה הדיבורים הבלתי
פוסקים שלו, הניתוחים הפוליטיים שלו וההצעות שלו איך לחסל את
כל הפלסטינאים בלי שאף אחד ישים לב.

ואז בלי לחשוב, באמת מתוך חוסר תשומת לב לפרטים הקטנים, פרטים
כמו הכיפה הש"סניקית השחורה והגדולה שנחה לו על הראש, ביקשתי
ממנו לשים מוסיקה.
מוסיקה, או יותר נכון הדרשה החמה האחרונה של הרב עובדיה המסומם
לובש השמלות ושליט ההמון.
בשביל שהתמונה תהיה מושלמת, המזגן לא עבד, ובאמצע איילון, איפה
שהתנועה הכי כבדה ולמרות זאת אף אחד לא יעצור לי שם לטרמפ,
ניתקע האוטו.

אין לי שמץ של מושג כמה זמן עבר, ולמרות שהגרר הגיע הרבה יותר
מוקדם ממה שחשבתי, והטרמפ שהנהג הציע לי הביא אותי עד לתחנה
המרכזית, הייתי המום כשגיליתי בשעון היד שלי שעברו כבר שלוש
שעות מאז אותה שיחת טלפון מרוממת איבר.
עליתי על האוטובוס לכיוון השכונה של שירי. ההורים שלה לא היו
בבית, ככה שיכולתי לפנטז על סקס סוער על כל פריט ריהוט אפשרי
שההורים המליינים שלה קנו באיזו מכירה פומבית בארץ או בחו"ל,
רהיטים שכבר ידעתי עליהם כל מה שאפשר, כי ההורים שלה, יותר
מאשר לקנות את הרהיטים, אהבו לספר על זה לכל מי שרק יהיה מוכן
להקשיב.
ירדתי מהאוטובוס בתחנה, מנסה כבר לחשוב איך אני הולך לנחם את
שירי ולגרום לה שוב להירטב ולהוריד את הבגדים שבטח לבשה מחדש
בזמן שחיכתה לי.

פתחתי את שער הגינה שלה ושנייה לפני שנכנסתי פנימה קפאתי
במקומי. נתתי צעד לאחור ובדקתי שוב.
לא להאמין, או שזה צירוף מיקרים מדהים, או שמישהו משחק בי.
האוטו הקטן והגרוטאי שלי חנה לו בשקט ובשלווה צמוד למדרכה,
בדיוק במקום שאני אוהב לחנות.
נכנסתי חזרה לגינה והלכתי בשביל המרוצף שמוביל לדלת המטבח,
הדלת שידעתי שאף פעם לא נעולה. פתחתי את הדלת, ואיך שנכנסתי
פנימה קפצו עלי שתי בהמות, הורידו אותי לרצפה וכופפו לי את שתי
הידיים מאחורי הגב.

שנייה אחר כך הצלחתי לראות שמדובר בשני שוטרים. הם סיפרו לי
שאחת השכנות הזעיקה אותם בגלל ששמעה צעקות. הם באו ומצאו את
הגופה של שירי, שוכבת ערומה על הפוף שההורים שלה קנו לפני שנה
וחצי במכירה פומבית בסות'ביס ועלתה להם אלף וחמש מאות פאונד.
הגופה שלה הייתה מרוטשת, ומבדיקה ראשונית בזירת הפשע עצמה עולה
כי היא נאנסה באכזריות לפני ואחרי שהחזירה את נשמתה לבוראה.

בניידת בדרך למעצר, עדיין לא הצלחתי להיזכר בכל הפרטים,
השוטרים הראו לי את התמונות שלי ניכנס ויוצא מהבית של שירי,
ניכנס נקי, יוצא מרוח בדם. מאיפה התמונות? ההורים הפלצנים שלה
הקימו מערך מצלמות מסביב לבית שלא היה מבייש את הפנטגון.
הייתי מתנגד למעצר, או מתקשר לעורך דין, באמת שלא הצלחתי
להיזכר בשום פרט, לפחות לא בהתחלה. אבל אז, כשקיפלתי את השרוול
בגלל החום המעיק ששרר בניידת, רק אז ראיתי ארבע שריטות עמוקות
שחתכו בבשרי. ארבע שריטות שהותירו בי סימני דם ולק סגול, כמו
זה שקניתי לשירי.