היא עמדה לה שם, התמימות בהתגלמותה, שותקת. בתת-מודע רצתה
שכולם יבואו ויתאספו סביבה. היתה צומית, שלא בכוונה. מה היא
סה"כ רצתה? תשומת-לב, שכבר מזמן לא גובלת בנורמליות. היו לה את
הסיבות שלה. היו לה את הסיבות שלה להיות מופנמת כ"כ וסגורה.
היו לה את הסיבות שלה להתנהג אל אנשים בצורה כ"כ משפילה. סה"כ
היתה תמימה - לא עשתה שום דבר בכוונה. כל הטוהר והתמימות האלו
משכו בנים אליה, מעבר לעובדה שהיא היתה מדהימה ביופיה. היא
היתה כמעט מושלמת.
והיו ימים, שמרוב כל המתיחות הזו ביננו, פשוט לא דיברנו. תמיד
הרגשתי שאנחנו מתחרות. כשבתוך תוכי הבנתי אפילו שזה משחק מכור.
על מה אני בעצם מתחרה? היא כ"כ הרבה יותר ממני. והיו ימים,
שניסינו ליישב את הכעסים המצטברים, שלי בעיקר, ולנסות להיות
חברות. כ"כ ניסינו להיות חברות, עד שהתקרבנו יותר מדי, לענייות
דעתי. ומראש היה ידוע שהקשר הזה לא החזיק או יחזיק אף-פעם.
הקשר אינו קשר בריא. הקנאה שלי והשחצנות שלה לא מסתדרות ביחד.
קשה לתאר איך אני מרגישה כשאני רוצה לעזור לה, ובוא בזמן מקנאת
בה בטירוף. מקנאת על חלק מהדברים שהיא, ואת חלקם לא מאחלת
לאוייב הכי גדול שלי.
ורציתי לעזור לה. רציתי לתת לה עזרה, שהיא לא רצתה לקבל. תמיד
דחפה אנשים, שניסו להתקרב אליה. היא היתה פגיעה. כמה אירוני,
שהיא, שכ"כ פגיעה, פגעה בי בצורה, שלי אפילו קשה לתאר. לא אשקר
אם אגיד, שבשלב מסויים הרגשתי אפילו טוב בקשר הזה - לאו דווקא
בנסיבות המתאימות, אבל עובדות הן עובדות. בטחתי בה. היא היתה
שם בשבילי ברגעים, שאף-אחד לא היה שם בשבילי. היא תמכה. גם אני
תמכתי. היינו מעין קבוצת תמיכה, שאנחנו יצרנו. עכשיו, קבוצת
התמיכה, שאני צריכה, זו קבוצת תמיכה מאנשים כמוה. מאנשים, ספק
שמסוגלים ספק שרוצים, להביא אותי להרס עצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.