כותב כמו סהרורי רגשות,
חושב על האהבה, שהלכה לישון,
שהייתה עיפה מכל היום.

מתבכיין כמו ילדה ליד הטלפון,
למה היא לא מתקשרת?
מה, היא לא רוצה שאבוא?

מחכה באייסיקיו,
אולי שם היא תימצא,
מחכה לי שאתחבר רק בשביל לשלוח לי הודעה.
מילה אחת או שתיים, זה כל מה שאני רוצה... צריך.

"אוהבת אותך" או "מתגעגעת", רק בשביל לשנות את ההרגשה,
לשפר אותה, שתהיה יותר נחמדה.

ממשיך לחכות, הזמן עובר ועובר,
לאט לאט היאוש גובר.
אולי נימאסתי עליה? אולי היא נרדמה?
אולי היא חושבת על הפרידה הצפוייה?

על זה שאותי היא לא אוהבת כמו עם הקודם.
על זה שאלי היא לא מתגעגעת כמו לאחר.
על זה שחברותיה צוחקות איתה במרכז,
על החבר שמתקשר ומנסה.

אולי היא לא עונה בכוונה, אולי היא פשוט לא נמצאת.
בינתיים, העצב מתגבר ומשתלט על המחשבה, אפילו על העיפות.

כותב כמו סהרורי רגשות,
חושב על האהבה שהייתה בקו השני של הטלפון,
ובעיקר מרגיש... שחסר לי אותה.