ממשיך לחכות, הזמן עובר ועובר,
לאט לאט היאוש גובר.
אולי נימאסתי עליה? אולי היא נרדמה?
אולי היא חושבת על הפרידה הצפוייה?
על זה שאותי היא לא אוהבת כמו עם הקודם.
על זה שאלי היא לא מתגעגעת כמו לאחר.
על זה שחברותיה צוחקות איתה במרכז,
על החבר שמתקשר ומנסה.
אולי היא לא עונה בכוונה, אולי היא פשוט לא נמצאת.
בינתיים, העצב מתגבר ומשתלט על המחשבה, אפילו על העיפות.
כותב כמו סהרורי רגשות,
חושב על האהבה שהייתה בקו השני של הטלפון,
ובעיקר מרגיש... שחסר לי אותה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.