את הסוד שאחשוף כאן מייד, קשה להשוות לאירוע היסטורי אחד
יתכן וניתן לדמות את הסוד לחוכמת מלומדים נעלמים מימי קדם
אשר נגלתה לי בדרך קסם.
ואני בצעד אצילי, אם יורשה לי, משחרר דבר תבונה זו לעולם,
וראוי הדבר, פרי חינוך טוב, שהרי יכולה היא להטיב עם כולם.
חוכמה זו, אוניברסלית, נכונה לכל עת, החורגת מגבולות זמן
ומקום, הרי היא לפניכם:

נהגתי לחמוק משעורי הספרות בתיכון,
מאחר והדבר היה קל ובחוץ זרחה שמש, סברתי. כי זה הדבר הנכון.
מתי נגלתה לי אותה התבונה,
איני זוכר בדיוק באיזה שנה, היה זה לאחר שנדרשתי ליתן מענה
לבחינה,
בחינה בספרות, לאחר שכל תלמיד נדרש לקרוא ספר נודע, אחר, מתוך
רשימה,
היתה זו בחינה, בה דרישה למתן תשובה, לשאלות אחידות, מהותיות,
אודות ספרי הקריאה הטובה,
יצוין, כי לכל תלמיד הותר להביא לבחינה את אותו הספר שקרא,  
עבורי, לא היה בבחינה כל קושי מכשול,
השלמתה ארכה רק דקות ספורות, זה הכל,
שכן בגב ספר הקריאה, מפי מיטב הביקורת, ניתנה התייחסות מקיפה,
לסוגיות העולות מכל השאלות,עליהן נדרשתי לענות.
את מרבית זמן הבחינה העברתי ישוב על כיסאי, משועמם, בוחן את
הנוף, סביבי אין פנאי לאיש, מדף הבחינה, את הראש לזקוף,
איני בטוח, מדוע לא קמתי והגשתי את הבחינה ראשון,
כנראה, שסברתי, כי לא יהא זה נבון,  
על כל פנים, נקפו מחוגי השעון, ותלמידים את טפסי הבחינה החלו
למורה מגישים,
יש מי שיצא את הכיתה לאחר שהגיש,
ויש מי שמייד, עוד בכיתה, נזקק ליתן פורקן לתחושות שהרגיש,
מבקש את המורה את התשובות למבחנו לספק,
זקוק על אתר לקבל מידע, להפנים, כיצד היה עליו להבין את הספר
אותו נדרשו לקרוא ולמרכיביו לפרק,
במהרה, סביב המורה, התקהלות ושיחה קולחת, ובטרם קמת מכיסאי
להגיש את הטופס שלי, שמעתי את המורה שואלת בלהט,
כנראה, בהתייחס לספר כלשהו שאת שמו, גם כיום, אין לי כל דרך
לדעת: "האם ציינת, כי זהו משל אוניברסלי, בעל מסר הנכון לכל
עת, החורג מגבולות הזמן והמקום?".
את דבריה, נאמרים כבדרך אגב, זוכרני, כאילו היה זה היום.
ישוב על כיסאי, ולמשמע שאלת המורה,
החלטתי להוסיף לתשובתי, זו אודות ספר הקריאה, אמירה:
"זהו משל אוניברסלי, בעל מסר הנכון לכל עת, החורג מגבולות
הזמן והמקום".
הוספתייה, והגשתי את הבחינה,
לאחר מספר שבועות קיבלתי תוצאה: "מאה".
מאה! שלמות, מספר עגול וחד, התאהבתי בו מייד.
עובדה, גם כיום אני זוכר זאת בשמחה.
אך, הדבר שזכור לי במיוחד, היה, כי אז  הפכתי מודע לברכה,
הבנתי, כי הופקדה בידי מתנת פלאים,
חוכמה נסתרת, אחריה מחפשים דורות של תלמידים.
לא אחת, הומחש לי כוחה המדהים.
בעבור תחזינה עיניכם, בעלילות בחינה נוספת, מיד אדגים.

לבחינת הבגרות בספרות למדתי מצוין,
זאת, מבלי היות נוכח בחלק ניכר מהשיעורים,
כשבמחברתי כתוב רק בעמוד אחד, עמוד השער, העמוס בציורים.
מאחר וכאמור, יתרת מחברת הספרות היתה ריקה,
ברכישת ספר הכנה, מצאתי הצדקה.
למיטב הבנתי אז, התכוננתי לפי הספר.
לבחינת הבגרות בספרות התייצבתי כלכל בחינת בגרות,
וכשקיבלתי לידי את הבחינה, הוכיתי במבוכה, עודי ישוב על הכיסא,
והשעון מתחיל לנזול, אז בבית הספר.
לבחינת הבגרות בספרות למדתי מצוין, אלא שהתחוור, כי לא למדתי
את כל החומר למבחן.
הסתבר, כי החומר אותו ניסיתי ללמוד מספר ההכנה,
מתייחס, לכל היותר, לשש עשיריות משאלות הבחינה,
את שידעתי עניתי, ועדיין זמן בחינה נותר בשעון.
זמן להרהר ולפתח מודעות לכישלון,    
עודי מדמה את בואו המתרגש,
שהרי מתוך 60 נקודות אפשריות, אין סיכוי שאענה תשובות שיזכונו
בציון עובר, שהוא, איני זוכר, שישים אחוז או חמישה ושש,
חזרתי ועיינתי בכל יתר נושאי הבחינה,
לחלקם ודאי הייתי מתכונן, לו הייתי מופיע לשעורים ורושם משך
כל השנה,
בין מספר חלופות של שאלות, יכול היה כל נבחן לבחור,
זאת בהתאם ליצירות שנלמדו בבית ספרו וכדי להקל עם נבחנים את
הבחינה לעבור.
על כל אותן חלופות לא הייתי מסוגל  לענות ,
אפילו לא היה לי בסיס מהיכן להתחיל לנחש ולטעות,
איני יודע כמה פעמים עיינתי בבחינה, שאלה שאלה, מראשיתה עד
סופה,
אך, לפתע, נכנסה להכרתי השאלה הגדולה, השאלה הראשונה,
עד ארבע עשיריות, ארבעים אחוזים, ניתן לקבל בגינה.
בדיוק הניקוד החסר לי להשלים את הבחינה,
בניתוח שיר של אלתרמן עסקה זו השאלה,
שירה?!, אלתרמן?!, הפנמתי את גודל המכשלה,
לא ידעתי דבר על ניתוח שירה,
לפיכך, גם על שאלה זו נכון הייתי לוותר,
אך ידעתי, כי אין לי כל חלופה וכי השעון לא עוצר,
בדיוק הניקוד החסר לי להשלים את הבחינה,
עד ארבע עשיריות, ארבעים אחוזים, ניתן לקבל בגינה.
על הר ניתוח שירו של אלתרמן התחתי לטפס,
בלית ברירה, תחת לחץ סיום הבחינה הקרב,
וכשמוחי ריק, בקודקודי מהדהד רק שאון הכישלון העורב.
כשלתי, נפלתי, חשתי בפי את צריבת טעם החידלון,
במקום לטפס, התגלגלתי מטה מטה במדרון,
מובס, לא הצלחתי לחבר כל אמירה בעלת טעם או הגיון.
ידעתי, כי כל משפט שכתבתי, הרי הוא דבר שטות.
או אז דקות ספורות טרם נסתיימה לה בחינת הבגרות בספרות,
חדרה למוחי מחשבה יחידה,
כציפור שקטה ולבנה במוחי ריחפה,
רוגע ירד עלי,
מחשבה זו קיפלה בתוכה את תבונת הפלאים,
נזלה מידי אל הדף כמים זכים,
הוספתי בפתח תשובתי המגומגמת, את המשפט שהדהד במוחי וירד על
העט:
"זהו משל אוניברסלי, בעל מסר הנכון לכל עת,
החורג מגבולות הזמן והמקום".
את בחינת הבגרות בספרות עברתי בהצלחה,
לגדולתה של החוכמה המועברת בזה, זו ודאי הוכחה.

מאז ועד היום,  
אין ספור שומעים מלומדים בכל מקום,
ברכוני על יכולת ניתוח נהדרת,
כשהבהרתי להם את גדולתה של יצירה נודעת, זו או אחרת.
הסכימו עמי וחשו כי את רגשותיהם הפכתי לדיבור,
כשבקור רוח ורגישות, הסברתי ביחס לאיזה שיר או סיפור,
כי זהו משל אוניברסלי, בעל מסר הנכון לכל עת, החורג מגבולות
הזמן והמקום".

לו נדרשתי לנתח שירי זה, או כל שיר אחר או סיפור,
ודאי, כמחבר, היה הדבר קל לי,
שהרי מעצם השאלה עולה בבירור,
כי לפנינו משל אוניברסלי...