דווקא יצאתי לפני הזמן לפגישה
התכוננתי, התיפייפתי אפילו החלפתי שמלה.
ופתאום באמצע הדרך
מתגנב מבלי משים:
שורו הביטו ראו הנה פקק.
לא לפקק כזה פיללתי
האמינו לי אחים.
זה לא פקק - זו מפלצת
שחובקת ת'כבישים
אני מכאן כנראה,
לא זזה לכמה ימים.

יכולתי כמובן לבכות,
לקלל את כולם,
לפתח מיגרנה
לצעוק בקול רם.
אך אני החלטתי
"היי הרגעי נא
קחי נשימה עמוקה"
נראה איך כאן מבלה.

אז התיישבתי לי בנחת
סלולרי לימין - פנקסון לשמאלי
אם כבר פקק נהנה ונחגוג
מתי יש לנו זמן לעשות את הכל?
כרטיסים להצגה הזמנתי
וחופשה קטנה ארגנתי
והכתבתי מכתב אחד ארוך ויסודי
ואת ציפורני ערכתי
ופני בקרם טבלתי
שיתפוצצו כל השונאים.

ודיברתי עם גאולה והכעסתי את עודד
ופלירט קטן עם אורי ועמיר שיתפלץ.
וכשעוד נשאר לי זמן,
קראתי לי בספר
וערכתי רשימות
והיה זמן אפילו
למחשבות מה זה פרועות...

כן הזמן חלף עבר לו במהירות ובקלילות
אני את מצברי מילאתי לשעות יותר קשות
ויש לי רק בקשה אחת צנועה:
אלוהים סדר לי עוד פקק  שכזה,

אבל רק פעם בשנה.