גם העץ הכי חזק נשבר לפעמים, גם הוא כשיש רוח חזקה נוטה טיפה
הצידה.
גם אצלו כשיורד גשם חזק העלים נתלשים, והוא מביט בהם בעצב
נופלים לאדמה הבוצית וטובעים בה.
גם בגזע שלו יש סדקים, וגם הקליפה שלו מתפוררת לאט לאט, גם הוא
ירקב בסוף, גם הוא בוכה בלילות.
אותו עץ גדול וחזק שעל ענפיו העבים מטפסים ילדים, גם לו כואב
לפעמים.
גם לו לפעמים נמאס, גם אותו אוכלות תולעים מבפנים.
העץ הזה, שכולו ירוק ומלבלב ופרחיו הם הכי יפים ביער, גם הוא
נחלש לפעמים, וגם העלים שלו נושרים בחורף, והפרחים גם הם
הופכים לפירות שנרקבים.
בעץ הזה גרות המון ציפורים, וגוזלים קטנים מצייצים בין ענפיו,
והוא שומר עליהם, אבל לפעמים גם הוא צריך לישון, ולפעמים גוזל
נופל על האדמה הבוצית מסביב, ואז העץ נשבר וגם לעץ החזק כואב.
אפילו שיש לו הרבה ציפורים וילדים הוא לפעמים מרגיש בודד,
והעצים מסביבו לועגים לו, העצים שונאים את העץ הכי חזק, הם
מטיחים בו את פירותיהם המרקיבים, מצליפים בו בענפיהם הדקים,
הוא מתעלם כאילו לא אכפת לו, אבל כל הצלפה עושה עוד סדק בקליפה
שלו, והיא מתחילה להתפורר, ולפעמים העץ כבר לא נראה כל כך חזק,
לפעמים הענפים נופלים קצת למטה, ולפעמים העלים נושרים והפרחים
נובלים, אבל הוא מתאושש וחוזר להיות חזק, אבל לפעמים, בעיקר
בלילות החורף הקרים, הוא נשבר, ופעם אחת שהעצים יצליפו בו חזק
מידי, או שגוזל אחד יותר מידי ייפול ממנו, העץ הכי חזק ישבר
לתמיד, ואולי יתגעגעו אליו ואולי לא, ואולי העצים האחרים
יצטערו ואולי לא, ואולי הילדים ימשיכו לספר על העץ היפה שנשבר
ואלי לא, אבל זה כבר לא יהיה משנה, הוא נשבר וזהו.