- מה אתה עושה?
אתה לא מבין שלהתאהב זה רע? שזה אף פעם לא מצליח?
אז יופי, כיף לך בחודש הראשון... אולי אפילו בחודשיים אבל אחרי
שלושה זה גיהנום.
לא שאי פעם חווית קשר של ממש (בכיתה ו' היתה לנו חברה למשך
שלושה שבועות, אם זה נחשב) ועכשיו אתה מדבר איתי על אהבה?

אני יכול לסבול את המריבות על הדברים הקטנים, על הדברים
הגדולים, ברוך השם (אשם), עוד לא רבנו.

- נו ומה? לא נשבר לך הלב עדיין? נחכה ונראה... אבל כשישבר לך
הלב, אל תבוא אלי בטענות... אני הזהרתי!

אבל אני לא יכול להפסיק להיות מאוהב בה. זה קשה, שלא אגיד בלתי
אפשרי.
כל מקום שאני הולך אליו, היא נמצאת שם, קופצת עלי עם ה"יוווו
איך התגעגעתי" המסורתי.
אני לא יכול. זה רק מתעצם.

- אז פתח את האייסיקיו או משהו. דבר עם חברים. תתכונן
לבגרות... תעסיק את אצמך!

חחחחחחחחחחח....
ממש משעשע...    כאילו לא ניסיתי.
הרגע פתחתי את האייסיקיו, לדבר עם חברים והכל, והיא הייתה
שם... "כאילו" מחכה לי...
זה בחיים לא יעבוד, היא כמעט ממכרת...

- יש פתרון אחד מאוד קל לכל זה אתה יודע.... פשוט תצא עם בנות
אחרות. בגוד בה. תשתולל, תרקוד, תזיין... חופשי!!!
מי היא בכלל???

ולפגוע בה?!?!? לפגוע בנשמה התמימה שלה?!?
איך אני אוכל לחיות עם עצמי אחרי זה?
איך אני אוכל לחיות איתך אחרי שאני אקבל את ההצעה?
ההצעה לא פרקטית, בכלל!

- אתה חייב להודות... שזה יכול לעבוד...

זה יכול לעבוד, אבל בשלב כלשהו, ימאס לי, ואז אני ארצה לחזור,
ואז, היא תסתכל אלי מבעד למעטה של קרירות שהיא תלבש עליה,
במיוחד בשבילי, ותנפנף אותי.
וזה יכאב כל כך!
לא העובדה שכבר לא נהיה ביחד, אלא העובדה שפגעתי בה.

- חתיכת מתלהב.  אתה באמת חושב שהיא כל כך אוהבת אותך?

אתה רוצה לנסות לחשוב שכן.
ואם לא איכפת לך, מה אתה מבין?
למוח הרציונלי אין מקום בדברים כאלה...

- טוב... אם אתה אומר...  אל תבוא אלי בטענות אחר כך!

מי צריך אותך בכלל!!

- טוב!!!

טוב!!!!!