מוקדש לאלכס וכל שאר יפי הנפש שמתנגדים לעונש המוות(-:

דם זורם ברחובות ערים גדולות,
ילדים אשר נשחטו בלילה של פורענות
לא רק לילה אחד,
לא, לא ילד אחד
ולא רק רגע אחד, של איבוד חושים
אלפים, פעם אחר פעם
ברשעות אינסופית.

שדה חמניות שהפך קבר מאולתר
לאלפי רגליים נרקבות, מתבוססות בדמן
של נשים, חלקן בהיריון,
ילדים צורחים שנקברו בעודם חיים,
נשים זקנות שנאנסו,
המעגל הזה חוזר על עצמו
פעם אחר פעם.

מהמשרפות הפזורות בכל רחביה של אירופה
למחנות העבודה בקור של סיביר.
טבח בבני אדם התרחש גם בקמבודיה
בבוסניה, בסברה ושתילה, בכל רחבי סין.
ועתה, הגיע תורו של הצדק, שיבוא
לתת את הדין.

אין מנוס מעונש המוות,
ויודעים זאת גם אלו אשר מפחדים.
את זרימת דמם הקפוא של רוצחי המונים
יש לעצור, אחת ולתמיד.

ואשר למוסר ונפשו של אדם
שני אלו אבדו כאשר נשפך הדם.

רוצחים שכאלו איבדו כל צלם אנוש
ותפקידו של משפט הוא ראשית וכל צדק
ואם קיים צדק בעולם הוא יבוא
ואת אותם מנוולים, הוא ישלח אל הקבר.