כל הימים והלילות שאני עוברת,
לא משנים את העובדה שאותך אני אוהבת.
בכל הימים והלילות שעוברים עליי,
אני מנסה, אבל לא מצליך לשכוח אותך, אהבהת חיי.
אני יושבת על המיטה שעות,
יושבת ויושבת ולא מפסיקה לבכות.

פזמון: תעזוב אותי לנפשי!!!
תפסיק להגיד לי שלום, ולהזכיר שאהבת אותי.
אתה לא מבין שזה רק יותר מכאיב?
כי אותך אהבתי וכל התקופה הייתה לי אתה, בלי אף אחד אחר סביב.

כמה קשה להביט בכל התמונות,
כי כשאני מביטה בהן עולים המון זכרונות.
יש תמונה מהלונה-פארק, רכבת ההרים.
ויש תמונה מהגן הציבורי עם כל הפרחים.
תמונות רבות כל כך מרגעים מאושרים,
תמונות מימים של אור, ולא מימים שחורים.

פזמון: תעזוב אותי לנפשי!!!
תפסיק להגיד לי שלום, ולהזכיר שאהבת אותי.
אתה לא מבין שזה רק יותר מכאיב?
כי אותך אהבתי וכל התקופה הייתה לי אתה, בלי אף אחד אחר סביב.

לוקחת תמונה אחת מהאלבום המשוטף,
ומחזירה את כולו אל המדף.
מתבוננת בתמונה ושואלת כלא מבינה,
האם מה שאני מרגישה זאת קינאה או אהבה?
קינאה בזאת שבחרת לאהוב,
ובגללה החלטת אותי לעזוב.

פזמון: תעזוב אותי לנפשי!!!
תפסיק להגיד לי שלום, ולהזכיר שאהבת אותי.
אתה לא מבין שזה רק יותר מכאיב?
כי אותך אהבתי וכל התקופה הייתה לי אתה, בלי אף אחד אחר סביב.