על ערסל מתנדנד בין שני עצים,
ומתחתי כל האנשים שאת חייהם חיים,
מסתובבים ונפגשים וצחקים ושמחים,
ולא חושבים להסתכל על העצים הגבוהים,
ואם הם יסתכלו הם יראו אותי מתנדנד
על ערסל, למקומות אחרים נודד.
ולמעלה אני שוכב לי לבד,
רק אני, יחיד ומיוחד.
רואה את חייהם, בודד במקומי,
רוצה להיות איתם, אבל אני בשלי.
לא יכול לרדת מהערסל שלי לשם,
רק בנפילה שתסיים את חיי בעולם.
וכשבדידותי מתגברת אני מסתכל לצידי,
ומגלה שאת שם, על ערסל, לצידי.