ילדה מתוקה, אהובה נהדרת,
תגידי לי על מה את חושבת.
את לא בודדה את נפלאה,
אני תמיד אסתכל עלייך בהערצה.
את חושבת שאת לא כל כך טובה,
אבל את לא יודעת כמה את שווה.

את מראך לא ניתן לתאר,
אבל אנסה עליו לספר.
שיערך הבלונד מגיע עד הכתפיים,
כשהוא פזור הוא שווה שבעתיים.
עינייך ברקת, לי כל כך יקרות,
עייפות ועצב בהן נראות.
עורך הלבן החלק, יופי גזרתך,
חיוכך העדין, ופשוט כל גופך.

כשרונותייך ילדה הם רבים,
בורכת במתנת המוזיקה והשירים.
קולך ערב לאוזן, הוא כקול האלים,
בהקשיבי אליו נעצרים החיים.
שירייך נוגעים לליבי עם עצבותם,
הזלתי דמעה בקוראי אותם.
ניגונך כניגון העלפים באגדה,
איך גנבת את ליבי כשדה.

וזה השיר ממני אלייך,
הילדה המסתורית כל כך,
שבגללך החסיר ליבי פעימה,
את שהצתת את אש האהבה.
אל תחשבי שאת לבד בעולם,
יש לך אותי ועוד הרבה חברים גם.
את התגלמות היופי והאור,
כשאינני איתך כל מה שיש זה קור.

ואת בת 15, את לא כל כך ילדה,
וכל הזמן את ממלאת אותי באהבה.