"אימא, מה זה יהודי?"
"לא יודעת..."
"ומה זה כושי?"
"לא יודעת... מאיפה אתה מביא את השאלות האלה?"
"מצאתי כל מיני תמונות מוזרות של אנשים בצבע שחור למעלה בעליית
הגג"
"אנשים בצבע שחור?"
"כן, כלומר.. לא בדיוק, חום כזה. לא ראיתי אף פעם מישהו חום
אימא...?"
"זה בטח היה איפור... אבל אם זה היה בעליית הגג, אז אולי זה של
סבא שלך."

"סבא!!!"
הצעקה העירה את האיש הזקן. הוא לא רצה לקום, אבל הוא שמח לשמוע
את הקול של נכדו הקטן. "מה אתה רוצה מארק?" אמר לילד שנכנס
בריצה לחדר.
"סבא, מה זה כושים?"
"כושים... מאיפה שמעת את המילה הזאת"
"כן, וגם מה זה יהודים? והומואים?"
האיש, למרות עייפותו, קם לישיבה במהירות למשמע השמות המוכרים.
"מאיפה שמעת את כל הדברים האלה??"
"מצאתי ספר ישן עם הרבה תמונות למעלה, שאלתי את אימא אבל היא
לא ידעה מה זה, אז היא אמרה לי לשאול אותך..."
"תביא לי להסתכל על הספר הזה שניה" האיש לקח את הספר עם הכריכה
העבה והחל לדפדף בין העמודים הישנים. הוא הסתכל בעמוד הראשון
ונראה כאילו ראה רוח. העמוד הראשון היה כתוב בשפה שונה משאר
הספר...
"מה כתוב שם סבא? מה זאת השפה הזאת?"
"זה כתוב בשפה מתה... אנשים כבר לא מדברים בשפה הזאת"
"ומה זה הספר הזה?"
"הסיפור מספר את חייו של ילד קטן בעת הישנה, בזמן שלפני הולדת
הרייך הרביעי".
"וואו... זה ישן"
"כן..." הוא אמר בחיוך "כמעט ישן כמוני. אותה רואה מארק, בשנת
2000, היו עוד סוגי אנשים בעולם... אנשים עם גווני עור שונים,
עם אמונות שונות..."
"ואיפה הם היום סבא?"
"היום... ובכן, הכל התחיל באדם בשם היטלר. אבל אנחנו נקצר
ונאמר בפשטות שהגזע שלנו, החליטו לחסל את כל שאר הגזעים
הנחותים מאתנו. וכל האנשים האלה היו פשוט נחותים. הדם שלהם לא
היה טהור.
"מה זאת אומרת "טהור"?"
האיש ניסה בכל כוחו להיזכר מה הייתה האידיאולוגיה של הרייך,
אבל הוא היה רק ילד אז... "אני חושב, שזה מדבר על מי שאין להם
דם של גזע אחר... רק דם לבן"
"אבל הדם שלנו אדום..."
"אני מדבר על צבע העור"
"אני מבולבל... אם זה מדבר על הדם, מה הקשר לצבע העור..."
חיוך עלה על פניו של הסבא. "אל תטריד את עצמך, הם אינם יותר"
"איך זה קרה?"
"מה שהתחלתי לומר לך קודם היה שהרייך שהיה נקרא אז הרייך
השלישי, ארגן את עצמו והחל להקים ממשלות ברחבי אירופה. תוך
שנה-שנתיים הם פתחו במלחמת עולם שלישית עם חזית אירופאית
מאוחדת" הוא נאנח בכבדות והמשיך לספר "תוך חודשיים כל העולם
נכנע, ואז לא לקח יותר מידי זמן עד שהחיסול של שאר הגזעים
התחיל."
"וזהו? אין יותר אנשים בצבעים אחרים היום? אין יותר... איך
קראו להם... יהודים?"
"מי שזוכר אותם בכלל טוען שלא, אומרים שכל היהודים הושמדו יחד
עם כל שאר הגזעים האחרים..." הוא לקח הפסקה דרמטית לתת לילד
לעכל הכל "יש מעטים שאומרים, שעדיין יש יהודים בעולם. יש כאלה
שאומרים, שהיהודים האלה, שנמצאים בינינו, עושים ילדים כדי
שיהיה המשך לעם שלהם." הוא ראה את הפרצוף התמוה על פני הילד
ומיהר להרגיע אותו "אבל זה רק סיפורי סבתא על עם שכבר לא קיים.
אין לך מה לדאוג מזה."
"חבל, דווקא הייתי רוצה לפגוש יהודי... נשמע לי מעניין.
וההומואים האלה בכלל נראים לי מצחיקים, חלקם נראו ממש כמו
בנות, אבל הם לא היו בנות סבא! הם היו בנים! בנים שנראים כמו
בנות... אולי תספר לי עליהם סבא?!"
כמה הוא התגעגע לשמחת חיים שכזאת. כמה חבל ששמחת החיים שלו מתה
כל כך מזמן... אבל בכל זאת הוא חייך ואמר "אולי ביום אחר מארק,
אני לא חושב שאתה עדיין מוכן לכזה סוג של מידע"
מרק משך בכתפיו ואחר כך הוא רץ בחזרה למטבח, שוכח מהשיחה שכרגע
ערך עם סבא שלו. גבול הריכוז של ילד רעב בן 8 הוא די גבולי...

האיש הזקן הסתכל על העמוד הראשון והתאמץ לקרוא... הוא לא ידע
אם הוא יצליח לקרוא שוב בעברית. היד שלו רעדה בזמן שהוא העביר
אותה מעל הכתובית "היו..יומן של יונתן"

האיש הזקן חשב על השם הזה לשניה... יונתן... הוא כבר שכח
הכל... ואולי זה היה עדיף ככה. רוב הזיכרונות היו כואבים
מידי...
הוא הכניס את הספר מתחת למיטה וניסה לחזור לישון. ניסה שוב
לשכוח.
היא אילץ את עצמו לחשוב רק מחשבה אחת שוב ושוב לפני שהוא
נרדם,
"שמי יוהן פורר, ואני הנאצי היהודי האחרון..."