כל הדברים שהם יפים,
זה מה שהיינו.

סונטה לאור הירח, בטהובן המשוגע הזה
ואתה לא פחות
ואני שיכורה מליקר מתוק
וזה חוזר שוב ושוב ושוב
כל הלילה.
אני רוצה לרקוד איתך.

מ  ש  ו  ג  ע  י  ם
בוא נהיה משוגעים ביחד...

איבדתי משהו מעצמי מתחת לירח
איפה שכולם
והעצב סמיך.

הלב השבור שלי
הכנפיים שלך.

מ ש ו ג ע י ם... כמה מתוק
הלילה המטורף ההוא
ולך נגמר!
איך היה יכול להגמר לך
אני עוד לא הספקתי
היינו כל הלילה ואני לא הספקתי לגמור

ובמקום לבכות השתגעתי, שוב שכחתי לבכות
הפה נמתח לצרחה ושום דבר לא יוצא
והם קראו לי נטאשה...
זה השם ההרואי שאימצתי לי
רציתי להיות אחרת לקצת
כך או כך, איש לא הכיר אותי.
נטאשה
נטושה
נטושה כי עזבוה...

ואין לי מילים, אוף אין לי מילים
לתאר את הים את השתיקות והסערות שלו
את הקור טעם האלכוהול
אין לי מילים לקסם, לעצב הזה שבער בי כמו מחלה ממארת.

לאן אתה הולך, תגיד?
לאן אתה הולך...

מ  ל  א  כ  י  ם
בוא נעוף ביחד בוא לא נרפה
תבטיח,
תבטיח לי בית ילדים.

ואתה אומר
-את מלאת תשוקה-

תשוקה ואובדן.
ובך היה משהו שאיבדתי עוד לפני שראיתיו גלום בך.
תגיד שאתה מבין אותי, בבקשה.

ענת של טרגדיות
או אולי מוטב-
הטרגדיה הקטנה של ענת. שכחתי משהו מאחור.

אני קמה לבוקר אחר. מחפשת אותך
במיטה לידי ואתה אינך
יוצאת לחוף לחפש אותך
ומוצאת זוג כנפיים שבורות על החול

עפת.  בלעדיי.
הצלחת!   אתה הצלחת לעוף...!
אבל לא קראת לי
נסחפת
לתשוקה אחרת.

עפת,
גם ממני
בלי הסבר
בלי סיבה
ולא השארת כלום
רק את הירח והסונטה
וכמה מלאכים

    לשחק.