כשאיש זקן מת
הוא משאיר אחריו ארון סגור.
הוא משאיר את בגדיו המקופלים היטב
כותנות כותנות דקיקות
שרוטנות בשקט יידיש,
משאיר קופסה קטנה עם כרטיסי ביקור
בהם מספרי טלפון בני שש ספרות
של טכנאים ששכחו ממקצועם
מאזורי חיוג שעברו מן העולם,
משאיר שני עטים ועפרונות מחודדים
ושני בולים,
משאיר עניבות זולות מראה,
משאיר נעליים בוהקות
וגרביים אפורים כהים וממחטות,
משאיר חוברות זימת הנערות
ברווח בין מדף לחליפות,
ומראה אפלולית קבועה בדלת
שמחקה כל זכר אור עיניו
ובאין גבורותיו, באין תקוותיו,
שמרה מראה זקן בוכה


כשאשה זקנה מתה
היא משאירה אחריה ארון סגור
ובו שמלותיה הפרחוניות
שלל צבעי השדות כולם.
משאירה של כתף ארוג וצעיפים מרפרפים,
ושקיות עם כדורים של נפטלין,
מגני אוצרות היכל גבירתן.
משאירה קופסה של עדיים
זכוכית שנהב ליום חולין, זהב ליום של חג,
מסרקות הנצבטות אל השיער,
ומברשת שנאצרה בה שיבתה.
מגירה של תמרוקים, בקבוקונים,
חוטי תפירה ומחטים
והבל שרף של עץ עתיק
מפרפומריה גלנטריה
שפתון אדום מסעיר, ברור
ובושם שריחו מכריז: כאן אבל אסור
ובעומק, מעל למגירת הנעליים
בתוך קופסה  של ב'ז שלושים ושש
צרורות דהים של מכתבים
שנקשרו בסבלנות רועדת
בסרטים דקים ואדומים