אין אנשים עם לב אדם,
אין אבנים שלא אמרו כבר
שאינם עוד לעולם.
אינני כאן אינני כאן
אני חושב שאת איתי,
אינך יודעת תיקוותי.
אני מכיר אותך כה טוב.
ולעולם שוב לא אשוב.
אני מודאג ואין מקום,
אני פוחד ועוד חלום.
אני מכיר את הדממה.
את כף ידי הנשואה
אל השמיים הגדולים
אל כוכבים ועננים
ואת אינך שם
לא יותר
הלכת לך למקום אחר.

מכיר כל שעל ומדרון
הפכתי אבן בחלום
ואין לי עוד דבר אחר
כי את היית ולא יותר
אני פוחד שוב לאבד
את כל חיי
להתמודד
אני פוחד שלא אמצא,
אינך קרובה
אינך צריכה.

ואיך אדע שהיא תבוא.
ואיך אמצא בה את הטוב
ואיך אדע אם היא עולה
ואיך ארד בחזרה
ואיך אומר לה רק תודה
ואיך אפחיד את הדממה.
ואיך לא אומר לה שום מילה
ואיך נשתוק בבהלה.
ואיך נפחיד את השתיקה שלא תבוא שוב לעולם.
ואיך נגבור על כל הרע
ואיך היא שוב כבר חסרה.