עמדתי שם ורציתי לבכות,
רציתי כל כך, אך דמעות לא זלגו.
הקשבתי לקולם ורציתי להיות שם,
רציתי לבכות ביחד איתם.
ידעתי שליבם בוכה כבר שנים,
ואני כאן מולם קר וקודר.
רציתי לבכות, באמת שכל כך
רציתי לבכות יחד איתם.

הם נפלו בשבילי, הם חיים עד עולם.
הם קידשו את עצמם למען הכלל.
בזכותם אני כאן, בזכותם אני חי,
מי ייתן ואמסור גם אני את חיי.

חללים חללים, כך אנחנו כעם,
אין ברירה פרט לדם את העם יחיה.
כאישה היולדת, כאביה רבים
וניתוח קשה תעבור על מנת
שיצא הולד לחיים ארוכים
הכאב ישכח רק שמחה לעומת.

כך אנחנו כעם, כאבנו כה רב.
זו הדרך נלך בה, זה הכי טוב שיש.
מלחמות זה כואב, ואין מי שניצח,
אך בכל זאת אנחנו כאן ולא האויב.
להשמיד הם רצו, להטביע בים,
ואנחנו ושמיא בהם נלחמים.
בנסי נסים, בגבורה עד אין קץ,
מסירות הנפש בזכותה אנו כאן.

לימדו נא מהם, קדשו את חייכם.
הקשיבו לקולם מעבר לדממה.
הבינו אותם, אינם עוד בוכים,
אל תהיו עצובים, המשיכו שגרה.
היו טובים יותר, הצדיקו מסירותם
למען הארץ, המולדת, המשפחה והעם.

הם רצו שנחיה, לשם כך הם נפלו,
הם רצו שנמשיך, לא נבכה לא נידום.
הם רצו שנחשוב על מהות זה היום,
הם רצו שנלמד מהם על מסירות למען חלום.