בהגיעי אליך, מחשבות רבות חושב,
כל אדם יבוא, ישמח או יבכה בעתו.
בהרגישי גופך, רעדה של גיל אוהב,
כל אדם ניצב, יורגש מקומך בלבו.

לא לעולם אוהב, לא לעולם נרגש.
לא מרגיש כבר, אותך לא חש.
נעלמת מליבי כלא היית, ואנשים עדיין שם.
מזילים דמעה על בן, על אבא, או קורבן.

מזה חודשים לא ראיתיך, לא נגעתי בגופך,
והעולם ממשיך, ממשיך, לא יעצור בגלל לכתך.
תמיד, תמיד הייתי בא, אם משום צער, אם שמחה.
כיום לפתע כה רחוק, כבר לא נראה שיש קרבה.

פעמים שבאתי אליך לבכות,
פעמים שהרגשתי את עמי.
פעמים שבאתי רק לראות,
פעמים קוננתי על ארצי.

פעמים ידעתי רצוני,
ופעמים מתוך בלבול.
פעמים בכיתי על עצמי,
ופעמים אטום כבול.

כך אני בא כל פעם מחדש, פוגש בך שם בעומדך במקומך.
כך אני רואה אותך שוב ושוב היטב, בוכה, צוחק, שמח, כאילו
בגללך.
על כן לא ראיתיך מזה כבר כמה חודשים,
ליבי אינו עימי עוד,
כותל של דמים.