איפה אתה עכשיו, כשהמילים הפכו להדים
כשאני מרגישה, שכבר אין משמעות לחיים.
כשמסתובבת בחדר, אובדת עצות
מחפשת פתרונות, מחפשת תשובות.

איפה אתה עכשיו, כשהתמונות הפכו לצללים
שקשה להבחין בין מה שבראש למה שרואים,
כשמסתכלת לתקרה, ומדברת לקירות
כששואלת את הכרית, אם יש טעם לחיות.

איפה אתה, מדוע ההבטחות במיים התמוססו
ומדוע חיוכיי בצער גססו,
איפה אתה, כשעיני אינן מבדילות בין גופייה לסוודר,
התוכל לומר כעת, שהכל יהיה בסדר?

איפה אתה עכשיו, כשהאצבע מונחת על ההדק
אתה הוא שאמר, שבעולם הזה יש צדק.
מדוע אינך מנסה לשכנעני להפסיק
מדוע את המר אין ביכולתך להמתיק?

איפה אתה עכשיו, כשהקנה מחפש את מקומו ברקה
והפעם, תאמין לי, זו לא תהיה סתם מכה,
כשלאקדח המונף יש הרבה עוצמה וכוח
ומהסיוטים בלילות, כבר לא ניתן לברוח.

אין מי שישכך את כאבי העמוק
את גרוני הצרוד, שעליו נגזר לשתוק.
אין מי שירגיע את הנשמה המתפתלת
את הלב החנוק, את הילדה הסובלת,
ברגעים הקשים, כולם יודעים להעלם
ואת המחיר הכבד, לבי האבוד ישלם.

איפה אתה, מדוע אינך מגיע
כשלחיצה אחת מפרידה ביני, לבין הרקיע.