כשל ילדה מפגרת,
חיוך של חוסר הבנה
מרוח על פניך,
בהסבר הרביעי
של שאלה לא קשה מדי.
מביטה במורה הפסיכומטרי,
עיני העגל הבורקות שלך
מסגירות ריפיון שיכלי,
מגככת ופולטת "לא הבנתי".
מה הטעם בקיומך?
איזה מין חיים עוברים עלייך,
בגבול הדק שבין פיגור לטיפשות מוחלטת?
מהם חלומותייך?
האם תשוקותייך נמוכות כשפת המדרכה?
דוהות תחת 2 מ"מ משקעים?
האם קיומך מהווה אנטיתזה לקיומו של אלוהים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|