היא רבצה על הפוף לידי, קצת מתחתיי, ואני שכבתי על המיטה
ובהיתי בזוג בריטים עושים מעצמם צחוק בטלוויזיה הממלכתית של
אנגליה. זה הפך יותר ויותר משעמם עם כל רגע חולף, וכתוצאה
ישירה התחלתי לצחוק עליהם. סיוון התעצבנה ואמרה לי לשתוק. גם
ככה הייתה עצבנית עלי. אמרתי לה שתקפוץ לי והיא העיפה לי כזה
פליק, עם גב היד שלה. הבאתי לה כאפה בראש והיא דפקה לי אגרוף
בירך. משכתי לה חזק בשיער, וכדי שיכאב לה פחות היא קפצה לכיוון
שלי ויותר מאוחר עליי, נושכת את הזרוע שלי. נפלטה לי צעקונת
ופתאום קלטתי שהיא ממש מעליי. האף שלה כמעט נוגע בשלי.
למעשה, השפם שלה ממש נגע באף שלי.
סיוון הייתה מהנשים השעירות. אלו בעלות שיער כהה, שומני
ומגעיל. כאלו שגם עם חבל טיפוס לא יצליחו לעשות שפם, ואפילו
חומצה גופריתית לא תלבין את פאות הלחיים שלהן. הייתה לה מין
שכבה כהה, עבה מכדי להיקרא פלומה, על הזרוע, ותמיד פחדתי לחשוב
מה היא מסתירה מתחת למכנסיים המרופטות שלה.
היא נשפה עלי ברגע קסום שכזה, וזרועות שחורות נופפו לי לשלום
מתוך נחיריה. היא עצמה את העיניים (ודווקא ריסים משמעותיים לא
היו לה) ולי לא הייתה ברירה אלא לנשק לה. הלשון שלה הייתה
פרוותית משהו, ובין השיניים היו לה סיבים דקים ששכנעתי את עצמי
שהיו שאריות תירס. שלחתי את יד ימין שלי אל תוך המכנסיים שלה
רק כדי למשש ישבן מחוטב במרקם זמש. מעט מאוד זמן לקח עד שרגליה
התחככו בשלי כמו מברשת על פח של פיג'ו. אחרי שמצאתי את פטמותיה
עיסיתי אותן קצת, וליקקתי את פס הכבוד שלה. היא הובילה אותי
במיומנות רבה, ובעזרת מאשטה, אל הנרתיק שלה, שם אני בטוח שזרעי
מתו לפני שעברו אפילו שלושה מילימטרים, מנסים נואשות להשתחרר
מהסבך לו לא ציפו.
שכבנו מותשים אחד ליד השני, טעם השמפו שלה בפה שלי, ופליתי
שיערות מפי. ניסיתי לחשוב מה גורם לי להימשך אל שיעור היתר
שלידי.
אולי זה בגלל שאני קירח.