זה היה ערב קריר כזה, כיאה לעיר כזאת בעונה כזו. הרחובות היו
ריקים, היה עוצר בעיר. פורסמה הודעה שאסרה על ילדים מתחת לגיל
18 להסתובב ברחובות לבד לאחר השעה חמש, בה שוקעת השמש, ובכלל
מומלץ גם למבוגרים לא להסתובב בחוץ יותר מדי.
יש רוצח בעיר. רק אחד? גיחכתי לעצמי, לוקח שאיפה ארוכה
מהסיגריה ומשעין את ראשי לנגד הקיר. כל העיר הזאת מלאה
ברוצחים. אולי בגלל זה יש בה גם כל כך הרבה מתים מהלכים. אנשים
נותנים את נשמתם ואת גופם כדי להצליח בעיר הזאת, ואלו שלוקחים
אותם, הם, הם הרוצחים האמיתיים. האנשים המהלכים ברחובות
והיושבים במשרדים אינם אלא גופות מצחינות ומרקיבות. ואלה, אשר
מדכאים כל כישרון, יוזמה ודעה אישית הם הרוצחים הפסיכוטיים
שמילאו את רחובות העיר הזאת בצחנת המוות.
השעה אינה מאוחרת. שבע, אולי שמונה בערב. הרחובות חשוכים
וריקים, החנויות סגורות וכך גם חלונות הבתים. מדי פעם עוברת
ניידת משטרה, סורקת את הרחובות, מחפשת מפרי עוצר.
אני יושב בפינה מאחורי גרם מדרגות, מעשן סיגריה אחר סיגריה,
מכניס ומוציא עשן, עוצם ופוקח עיניים, מעביר את הזמן.
ואז ראיתי אותה. הולכת בצעדים מהירים, מסתכלת סביבה, סורקת את
הרחובות בעיניה בחיפוש אחר הרוצח, או אולי המשטרה. היא בת חמש
עשרה, אולי שש עשרה, בוודאי לא יותר מבוגרת ממני. תלתליה
השחורים מתבדרים מאחוריה, כאילו רוקדים עם הרוח. פניה החיוורות
בוהקים בחשכת הליל ולחייה סמוקות מההליכה. הסתכלתי עליה מתקרבת
לבניין עליו נשענתי, לא שמה לב אליי.
"זה מסוכן להסתובב ברחובות עכשיו." אמרתי בסופו של דבר. היא
קפצה במקום והפנתה את ראשה אליי במהירות. משראתה שאני רק נער
נרגעה. "בגלל זה אני הולכת הביתה," אמרה לבסוף בחיוך שחשף
שיניים צחורות וגילה גומת חן קטנה בפינת הסנטר. הוקסמתי ממנה,
ומהחיוך שלה. כיביתי עוד סיגריה על ערמה של אפר ובדלי סיגריה
שנערמה על הרצפה בשעה שישבתי שם ונעמדתי.
"את רוצה שאלווה אותך?" שאלתי בחיוך מבויש. היא לא אמרה דבר,
רק חייכה והחלה ללכת.
הסתכלתי עליה הולכת במשך כמה שניות, מתלבט אם ללכת אחריה או
לא. ואז היא סובבה את ראשה וחייכה ולשנייה אחת עמדנו אחד מול
השנייה, ברחוב החשוך והדומם והסתכלנו אחד לשנייה בעיניים במרחק
חמישה מטרים אחד מהשנייה ואז הרוח באה והסיטה את תלתליה כך
שכיסו את פרצופה. היא סובבה את ראשה שוב והמשיכה ללכת. הכנסתי
את ידי לכיס המעיל, ליטפתי את להב הסכין הקר באצבעותיי
וחייכתי.
אני אוהב את העיר הזאת. |
