עכשיו
מקשיבה לליבך,
לצלילים שלך.
כמו היתה זו הפעם הראשונה שהקשבתי למוזיקה.
כל תו ותו מלא עולם שלם,
ואני בצד השני, מסרבת להאמין..
הלב שלי דופק
מתכסה בדוק של חום,
ונעימות כזו, שמתפשטת עד קצות האצבעות,
וחוזרת חזרה מעלה, ושוב..
וחוזר חלילה.
השארת מתנה
בשבילי,
מתחת לאבן.
אתה כבר לא כאן. השארת והלכת.
והאבן הזו
שבמרכז הלב שלי,
שכבר כמעט מצאה לה משכן קבע
אט אט נסדקת, משירה פירורי אבק
לקצב צלילי המוסיקה שלך.
אולי אם אנגן שוב ושוב
היא תימס כליל.
ותשאיר לי מקום לאהוב אותך
תשאיר לך מקום לאהוב אותי
המון מ ק ו ם.
ואהבה אחת,
כמו המנגינה הזו
שממיסה לבבות וסוחפת,
עוברת את תחום השפה, עוברת את התחום ביני לבינך לביני,
עוברת ממילים לצלילים למילים
בהרמוניה מושלמת.
אתה לא כאן איתי עכשיו
אבל המוסיקה שלך,
הרמונית ומלטפת
מקיפה אותי עכשיו.