הילה היא ילדה חמודה, יפה ומתוקה. יש לה הרבה חברות אבל החברה
הכי טובה שלה זאת יעל.
להילה יש בבית ארון מלא במסכות. לכל מקום שהיא הולכת היא לובשת
מסיכה אחרת. כשהיא הולכת לחוג בלט - היא לובשת מסיכה של
רקדנית. שהיא הולכת לבית הספר - היא שמה את המסיכה של התלמידה
וכשמגיע היום של אסיפת ההורים היא משתמשת במסיכה של הנסיכה,
שאמא קנתה לה.
למרות שלהילה יש המון חברות היא לא נחשבת למקובלת בכיתה.
יום אחד נועה, מלכת הכיתה, הציעה לה להצטרף אל "המקובלים".
הילה מאוד שמחה ומיד הסכימה. היא תמיד רצתה להצטרף "למקובלים"
של הכיתה. היא ידעה שעכשיו היא יכולה לזרוק את המסיכה של הילדה
"הלא מקובלת" ולשים מסיכה חדשה. יעל, חברתה הטובה של הילה, לא
הצטרפה אל "המקובלים" כי לא רצו אותה, השאירו אותה בצד עם
המסיכה הישנה.
עברו כמה חודשים, עברה חצי שנה והילה ביססה את מקומה בכיתה.
הילה שכחה לגמרי את החברות שלה עם יעל והחלה להתייחס אליה
בצורה שתלטנית ומתנשאת. היא שכחה שפעם יעל הייתה החברה הכי
טובה שלה, זאת שעזרה לה, זאת שהקשיבה לה.
יעל ניסתה לדבר עם הילה ולהגיד לה שהמסיכה החדשה מכערת אותה.
אך יעל המשיכה לפגוע בה ולהתייחס אליה בצורה מגעילה.
יעל ניסתה לשאול את הילה, למה היא כל הזמן פוגעת בה? אך הילה
הביטה בה במבט מזלזל ואמרה "אני לא יודעת על מה את מדברת...".
ככל שעבר הזמן, הילה התייחסה ליעל ולכל שאר הילדים בכיתה בצורה
מתנשאת ומגעילה. יום אחד, הילדים בכיתה החליטו שהם לא מוכנים
להמשיך לסבול את ההתנהגות המגעילה של הילה. הם עשו עליה חרם.

היום, הילה ויעל כבר גדולות.
הילה עובדת בתור קופאית בסופר ויעל היא אשת עסקים מפורסמת.
מידי פעם השתיים נפגשות כשיעל קונה בסופר או שהילה קוראת על
יעל  בעיתון.
הילה מסתכלת על המסיכה של  יעל בהערצה, גם היא רוצה אחת כזאת.
יעל מסתכלת על הילה כמו אז, בכיתה ד', כשהילה ויעל היו החברות
הכי טובות שיש.