היא הסתכלה עליו כשהוא נכנס, לא בטוחה עם זה הוא או לא. מרחוק
הוא נראה טוב, גבוה, שיער ארוך ובגדים מצד אחד זרוקים אבל
מושקעים. הוא התקרב אליה בבטחון עם חיוך גדול והיישב בכיסא
מולה.

היא מאוד אהבה את בית הקפה הזה על החוף בתל אביב, האווירה
רומנטית והים שממש נוגע.
הוא נסע במיוחד לתל אביב מירושליים בשביל הפגישה הזאת, למרות
שהוא אמר שהוא נפגש עם ידידה שלו היא לא האמינה לו וידעה שהוא
פשוט לא רוצה להראות נלהב.

הוא יצא מהאוטו אחרי נסיעה של 35 דקות, הוא נסע מהר יחסית בגלל
ההתרגשות לפגישה. למרות שהוא עשה לעצמו חוק לא לנסוע יותר מחוץ
לירושליים בשביל בלייד-דייט, הוא הרגיש שהפעם זה שווה את
הנסיעה. הוא נכנס לבית הקפה מהרהר בתחושות שאפפו אותו להמשך
הערב.
הוא ראה אותה יושבת וקיווה שזו היא. היא היתה בחורה יפה, אבל
מה שיותר היה חשוב זה שהיא הקרינה בצורה מאוד חזקה שלווה, משהו
שהוא תמיד חיפש.
היא חייכה.

"איזה מקום יפה" אמרתי בכנות מוחלטת, "אכן, אחד המקומות
האהובים עלי" היא ענתה לי בביטחון.
"לא שאלתי אותך, אבל יצא לך הרבה ככה להפגש עם גברים
מהאינטרנט?"
"יצא, אבל לא יותר מידי, אני אוהבת להכיר ככה אנשים, אפשר
להכיר אנשים לא רק על פי מראה, אלה גם על פי אופי. וגם יוצא לי
להכיר אנשים שלא היה יוצא לי להכיר ביום יום. כבר קראו לי
מקרים שביליתי ערב שלם מאוד מעניין שלימד אותי הרבה עם אדם
שבחיים לא הייתי מסתכלת עליו פעמיים".
"ואוו, אני כל כך מזדהה איתך!" אמרתי בהתלהבות שסוף סוף מישהי
חושבת בדיוק מה שאני חושב על פגישות כאלה.
"אני כבר ב'ביזנס' הזה כבר כמה שנים, ויצא לי להכיר לא מעט
נשים דרך הנט. חלק מצ'טים וחלק מאתרי הכרויות. ועם חלק מהן
היתה אהבה גדולה, וחלק ידידות טובות. ובגלל זה אני ממשיך עם
זה. אני תמיד מרגיש סקרנות מאוד גדולה להכיר אדם חדש". אמרתי.
"זה לא שאני לא מחוזר ב'מציאות', פשוט יש קסם מיוחד בלהכיר
אנשים ככה". אמרתי כאילו אני מנסה לתרץ את עצמי...
ואז המלצרית באה, והזמנו בירה.

הסתכלתי לה בעיניים והרגשתי שהאישה הזאת באמת שונה משאר הנשים,
ראיתי בה משהו שחיפשתי הרבה ולא מצאתי כי הוא כל כך נדיר-
נשמה. הקטע שלי שאני מאוד בררן, אני תופס מעצמי כאדם מאוד מודע
ולכן אני מחפש בת זוג מודעת. כל הקשרים שהיו לי נדפקו
מהתיסבוכים של הבחורות שאיתם הייתי, וגם משלי. אני מרגיש שמאוד
גדלתי והפתחתי ולמדתי הרבה על עצמי מכל הקשרים ואני מרגיש שאני
היום באמת מוכן לקשר סוחף, אמיתי ונכון עם אדם שמתסכל על העולם
כמוני. נמאס לי להתפשר ולוותר..
הבעיה היא שאי אפשר לדעת מי האדם שמולי באמת. יש תחושות ואני
גם יכול לדעת הרבה מהפנים, אבל אי אפשר לדעת ממש על הנפש שלו
ועל המעצורים הנפשיים. גם אני יודע שאסור לי לשפוט לטובה או
לרעה אנשים רק לפי מראה חיצוני ותחושות, חייבים לתת לזה זמן.

"את מאמינה בפסיכולוגיה?" שאלתי אותה עם הפרצוף המוזר שלי
שלפעמים אני מרגיש שהוא מתנשא.
"מאוד, אני חושבת שזה השלב הראשון וחשוב ביותר שאדם חייב לעבור
כדי להכיר את עצמו, אני הייתי בטיפול שלוש שנים עד לא מזמן,
וזה שינה אותי מקצה לקצה".
"זה כל כך טוב לשמוע את זה, לצערי הרבה אנשים לא חושבים ככה,
והבעיה היא שהרבה אנשים הופכים את הפסיכולוג לחבר הכי טוב שלהם
במקום להשתמש בידע שלו לפתירת מחסומים נפשיים. אני גם הייתי
בטיפול שנתיים". לפעמים אני מפחד לספר על זה כל כך מהר, אבל
איתה ראיתי שאין סיבה. אני גם מאוד מנסה לא לתת את התחושה שאני
מרגיש שאני יודע הכל, כמו שאני עושה הרבה פעמים.
אני מרגיש שהיא באמת אדם מיוחד, כמה שאני מנסה לא לשפוט אותה
מהמראה החיצוני, אני לא מצליח. היא נראת לי כמו מלאך, כמו אדם
שבאמת מודע לעצמו. היא גם כל כך יפה... הבעיה היא שאני לא יודע
עם היא רוצה...

היא חשבה לעצמה שהוא באמת משהו מיוחד, קצת זיין שכל, אבל הוא
אומר דברים מאוד עמוקים ונכונים...
אולי הוא באמת אמיתי כמו שאני מרגישה? היא הרהרה לעצמה. אבל
הוא גר בירושליים, והוא בטח לא אדם מסודר ועם כסף, אם נהיה
ביחד אז בטח שינינו נגמור ברחוב חסרי אגורה... זה בעיה, אני
צריכה מישהו שיהיה יותר עם הרגליים על הקרקע ממנו. אבל מצד שני
הוא באמת מודע לעצמו, שזה משהו שמאוד חסר לי בכל ההכרויות שהיו
לי. אני זקוקה לאדם עם נשמה ומודעות אמיתית כבן זוג שביחד
שנתפתח ונגדל.

"אז מה אתה עושה עכשיו בחיים?" היא שאלה אותי.
אני כבר יודע שרוב הנשים באינסטינקטים  שלהם מחפשות גבר שהן
יכולות להשען עליו, וזו בעיה איתי כי אין לי מטרות גבוהות ואני
לא ממש מחפש את העושר הכלכלי, למרות שאני רוצה אותו.
"אני מתכנן ללמוד עיצוב תעשייתי, ואולי אחר כך לפתוח סטודיו.
מה איתך?
"אני שרה, וקצת רוקדת. אני תאמת עדיין לא סגורה על מה שאני
רוצה לעשות עם עצמי, אולי ללמוד משחק".
"תאמת רוב האנרגיות שלי מושקעות בשנים האחרונות בגילוי עצמי"
היא המשיכה " אני אדם דיי  שונה משאר האנשים.. אני מאוד מאמינה
במודעות עצמית. הבעיה היא שאני מרגישה לבד, כל מי שאני מכירה
לא מבין אותי ולא מתחבר לדרך שלי... אני גם לא יודעת אם עכשיו
אתה מגחך לעצמך בראש וחושב שאני עוד אחת מההיפים האלה. כי אני
ממש לא..." היא שתקה והשפילה את המבט.
"אולי לא היה כדי שאני אגיד את זה, זה נושא מאוד מורכב ועמוק
ואתה בטח לא תבין..."
אני חייכתי ואמרתי "אין לך מושג איך שאני מבין אותך, אבל בכל
זאת יכול להיות שאנחנו מדברים על אותם דברים אבל בצורה שונה.
גם אני מפחד מזה. יצא לי להכיר אנשים 'רוחניים' שחשבתי לעצמי
אולי זה האדם שיבין את הדרך שלי באמת, ואז אני מגלה שבעצם כל
הרוחניות שלו זה רק פוזה ובריחה"
שתקנו.
חשבתי לעצמי, האם היא מבינה אותי? או שגם היא מתוסבכת כמו כל
האנשים שהכרתי, והאם הנסיון המר שהיה לי גורם לי לא להיות
אמיתי ואולי להרוס משהו אמיתי? אני פשוט יהיה אמיתי ומה שיקרה
יקרה, כמו תמיד...



"אז מה דעתך ללכת לטייל על החוף?", היא שאלה
"אני תמיד אשמח לטייל בחוף מדהים עם בחורה שהיופי שלה גורם
לחוף להראות עלוב" עניתי לה בכנות

יצאנו לטייל.



היה ירח מלא והחוף היה ריק מאנשים, הלכנו לאט ואחרי זמן מה
התישבנו והתבוננו באופק.
הסתכלתי בירח דקות ארוכות ופתאום עברה בי צמרמורת מהיופי
המדהים של העולם שלנו, אחד הדברים שאני מעריך בעצמי זה את
האהבה שיש לי לעולם ולטבע..
"זה לא מדהים שאפשר לקבל צמרמורת של התרגשות רק מבהייה בירח
ובים האינסופי?" שאלתי אותה תוך כדי בהייה עמוקה באופק.
היא לא ענתה לי, קלטתי בזוית של העיין שהיא לא בוהה בירח
כמוני, אלה מסתכלת עלי במין חיוך מטופש...
חייכתי אליה חזרה.
ואז היא אמרה לי את מה שלא העזתי לחלום.
"נמאס לי לחשוב ולהיות רציונלית, אנחנו הולכים להתחתן..." והיא
התקרבה אלי בעניים בוהקות והצמידה את שפתיה לשפתיי ונישקה אותי
ברכות של ים ובעוצמה של גלים.

להתחתן לא התחתנו, אבל את שארית חיינו בילינו ביחד במושב בין
ירושליים לתל אביב.
מסתבר שבתור מעצב הצלחתי מאוד ויכלתי להרשות לנו את בית
חלומותינו בכפר פסטורלי עם גינה ענקית ועם האישה שביחד יכולנו
להבין את העולם, ואחד את השני.