בערב החג,
אחרי נאום השליט לקהילה על העוול שעברנו והאבל ששרדנו,
כולם יוצאים לרחובות העיר, החסומים על ידי משאיות זבל.
הילדים משחיתים את החנויות והמכוניות בקצף ואשפה,
ההורים מאכילים בתירס חם את מי שקטן מדי מכדי להנות מהרגע,
וכולם חולקים רעשי פיצוצים ומופע אורות שערכו חרטומינו בשמים.

ביום החג,
כל אחד עורך בחיק משפחתו את הפולחן המרכזי: שריפת החיות
המסורתית. המהדרין מקיימים אותו ביערות, אבל רבים מסתפקים באי
תנועה או בפיסת דשא. מלבד הטקסים המקדימים של הכנת כלי משחית,
חשובים מאוד פיזור האשפה, דפיקת אחרים וכמובן - ההתעצבנות.
מי שלא התעצבן לכדי צפירה בכביש, לא יצא ידי חובתו בחג
הלאומי.

בחג זוכרים טוב מתמיד:
תביעת זכות הקדימה חשובה מכל זכויות האדם,
מעשה חצית כביש באדום הוא מצווה גדולה,
קללה, תנועת יד או סינון צלילים - מזכים בגאולה.

ואל תשכחו את הדגל. חשוב מאוד לשים דגל.
סמל כל שאיפותינו, למלחמה, לאחדות ולחגיגה.