'דוקטור בלום, דוקטור בלום למחלקה.'
"ממה סובל הפציינט", שואל דר' בלום את רחלי האחות.
"הוא נזרק על ידי חברתו לאחר שמונה חודשים בטענה שהיא לא
בטוחה לגביו."
"היה לנו מקרה כזה רק לפני שבועיים, לא? עם ההיא שהתחתנה עם
העו"ד ואחרי חודש התגרשו כי היא החליטה שהתחתנה רק בגלל לחץ
ההורים?"
"כן, דוקטור. וכמדומני רשמת לו חודשיים בלי חופשות מהעבודה."
"טוב, תעבירי לי את החולה."

"שלום דוקטור."
"שלום בחורצ'יק. איך השם?"
"משה לבבי."
"משה, ספר לי מה עבר עליך."
"דוקטור, אני מאוהב בה מעל הראש, לא יכול לדמיין את החיים
בלעדיה. איבדתי את החשק לחיות. אני הולך ברחוב ובוהה. יושב
במשרד ומדמיין מה היא עושה עכשיו. לא יוצאת לי מהראש..."
"טוב, תשמע, התרופה היחידה שאני יכול לרשום לך היא זמן.
שלושה ימים אני מאשפז אותך פה כדי להרגע קצת מכל העניין,
אבל אחרי זה אני משחרר אותך ורושם לך בילוי עם חברים, השכרת
סרטים בדיוידי, קצת חדר כושר ותפריט עתיר סוכר."
"תודה, דוקטור!"
"תרגיש טוב."

מיטה מגולגלת בבהילות למחלקה.
"מה קרה לה??"
"דוקטור, מצאנו אותה בוכה במיטה. החברות אומרות שהיא לא באה
לעבודה כבר יומיים ורק בוכה כל הזמן.."
"טוב, טוב. תכניסו אותה לחדר 16 ."

"שלום חמודה. למה בחורה כמותך צריכה לבכות?"
"הוואהא..אה.."
"טוב, טוב, קודם חשוב שתרגעי קצת. תוציאי את זה החוצה, זה
בריא. אני כבר חוזר אליך."

"רחלי, תבטלי לי את כל הפגישות לשעה הקרובה. יש פה חולה
בדרגה חמש, אני צריך לעשות לה טיפול שחנ"ש דחוף..."