הזמרת עם הקול הנורא שרה - אין לי מה לומר לך אהובי רוצחי,
ואני חושבת  - מעתיקנית שכזאת, גנבה ללאונרד כהן את הביטוי
ההפכפך הזה, my brother, my killer אהוב שרוצח, אח שממלא את
ליבי בסיכות דקיקות ודוקרניות. זוכר ששרתי לך את השיר כשהתקלחת
- מההתחלה ועד הסוף?לא פיספסתי אף מלה. ועכשיו תורי, לכתוב לך,
אהוב. אהוב רוצח ושקרן.
אני מתאבלת ולא יודעת על מה. בראש רצות לי המחשבות השטניות,
הלוואי שאתה סובל, הלוואי שאתה בוכה, הלוואי שתמות. אני לא
בוכה - אני גיבורה, גיבורה חכמה שכזאת. הראש שלי צוחק על הלב
שלי שמרגיש, ומה זה רגש? סתם, דבר פרמיטיבי וסלקטיבי שבוחר
לשמור לו רק את הטוב שהיה אבל אני לא רגשנית יותר. כמוך - הכל
מהראש, ככה לא מרגישים כלום - לא? אז הלוואי שאתה מסתכל על
האותיות שרצות לך מול העיניים וסובל, סובל, מתחרט, מתאבל.
מצטער שניפנפת אותי כמו זנב של פרה שמגרש זבובים, ועכשיו אתה
לבד - לבד! ואתה הכי שונא להיות לבד, גרגר חול שכמוך. אני
אפילו לא שונאת אותך. לו שנאתי אותך הייתי יודעת כמה בעצם אני
אוהבת אותך כי אפשר לשנוא באמת רק אם אוהבים באמת. חבל, חבל,
חבל שאתה כזה, חבל שהיה לך אותי ולא ברכת על המתנה שנתן לך
היקום, חבל שלא הרגשת כמוני, חזקה ואוהבת. מעולם לא שיערתי
שאהבה יכולה לחזק ככה. יכלתי לנצח קרבות, לרפא מחלות, לפתור את
הרעב העולמי! אבל אתה רק נחלשת אל מול כל זה. גילית שאני יותר
מסתם חמודונת שמסתובבת לך בבית, שאני יותר מחיית מחמד מתפנקת
וזה רק החליש אותך,אז החלטת לרמוס אותי בכל מחיר כדי להרגיש את
החוזק שלך, שפן פחדן שכמוך, שפן בעור טיגריס. היה לך טוב
כשהייתי לידך, חייכת. פה ולשון יכולים לשקר, אבל עיניים תמיד
מראות את האמת. ואני, חברה טובה של האמת, יכלתי לקרוא את הטוב
בעינייך, את החיוך והצחוק שלא זייפת כי לא יכלת.
אבל אתה, נפש פצועה, הרגשת שמשהו לא בסדר, חסר שליטה בכל הטוב
הזה ואתה הרי יודע לשלוט בכל. אז ברחת ממני, הנפש הכי קרובה,
למקום שאתה הכי מכיר, לסבל המתמשך והשארת אותי חשופה לשקרים
שלך, נאיבית לחשוב שהאהבה שלי תשנה אותך, תגרום לך לרצות לעשות
טוב לעצמך ולנו. פתחת את הלב שלך בשעות הקטנות של הלילה ולמחרת
סגרת אותו בטריקה, ואני כרגיל, נשארתי תוהה מחוץ לדלת.
אני לא יודעת אם יש כזה ביטוי, אהובי לשעבר ואם לא, אז עכשיו
הוא נוסד, כי זה מה שאתה ,חונק שלי-אהובי לשעבר.
ואפילו סליחה לא אמרת לי.