היא ידעה שזה לא ראוי לנסיכות, אבל לנסיכה הזו היה מנהג של
לעשות סטרפטיז.

היא הייתה בוחרת אנשים שלא ממש הכירה, באה אליהם, מתדפקת בפתח
חדרם, מחכה שיפתחו לה את הדלת.
כל פעם שהייתה באה, רגע לפניי שבקשה להיכנס, הייתה תחילה בוהה
בדלת הנעולה, אחר-כך מציצה דרך חור המנעול. מה שהייתה רואה לא
היה אומר לה דבר, וכל משמעות שהייתה בוחרת לתת לו לא הייתה
מספיקה, הייתה סתמית. היא הרגישה שהיא כופה אותה על העובדות
המעטות שהיו לה, דרך חור המנעול.
לפעמים הייתה מצליחה לראות טוב יותר דרך איזה חלון שבטעות
השאיר פתוח, או שהיה עליה לטפס על הגג ולנסות להקשיב דרך
הארובה או פתחי האוורור.
לפעמים הייתה נפצעת בתהליך, או פוגעת בעצמה בטעות.
הם כמובן היו נותנים לה להיכנס, אחרי הכל סטרפטיז, אך סרבו בכל
תוקף לפתוח בפניה את הדלת.

אבל לנסיכה הזו היה מנהג של לעשות סטרפטיז, והיא הייתה ממשיכה
לבוא ולדפוק על הדלת, ולשאול את האיש שראה אותה כל-כך הרבה
פעמים ערומה - אולי תפתח הפעם?