|
להביט בעיניו הכחולות התמימות
ולחוש את העצב זורם
בים של כאב שזורם לדמעות
שזולגות גם הן אל הלב
החסך הוא פנימי לא נראה לאדם
ועם זאת כה חשוף ושביר
ילד קטן רק התחיל צעדיו
וכבר לחיים הוא אסיר
נסיונות ההצלה נכשלו וחזרו
ושברו לבב כל אדם
אך החיוך הילדותי בטח והוביל
ומצא את דרכו אליי
מן הצד משקיפה מושיטה את ידי
והוא אוחז בה בתמימותו
לא מבין שנולדנו משפחה שלמה
על מנת לאהוב רק אותו
אביו בחיים אך לא חי מכל בחינה
מסרב ונמנע מהאמת
לא מבין שילדו אף שאוהב אותו כל כך,
כבר מזמן רואה בו כמת
כי אבא בבית וקנה מתנה
אך לא ליטף או הביט בעיניו
וליום הולדת ה-6 יבקש משאלה
"אבא- הייה לי אב!" |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.