כקין
נע ונד
בתחתית תהום נפשי
ללא שביל
שמיים
כוכב
שפוף,
פחד חלחלה
יבלעוני
עד שמילותיו
זעזעו
פלחו
האירו תהומי
מחבקות
פנימה
מחבקות
לתוך תוכי, ליבתי
ייסוריי
שוועתי
פנימה
פנימה
מחבקות אותי
כולי
אהבה
מאירות לי
באפלה
את הפתח אי שם
שממעל...
מפיחות להבה
בגחליי העשנים
באפר,
מפכפכות עיינותיי
שיבשו
בחובי
עזים כיסופיי
לצאת מתוך מחשכיתהום
הזייתי,
לעלות ולטפס
מעלה מעלה
עד
צאתי
והלאה באורו
אל מחוץ
לעצמי
אליו
עד תום |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.