היה  ברור לי שאני הולך לרצוח אותו הערב.לא היה שום ספק בכך
אפילו לא הקל  שבקלים,ידעתי שהלילה זה או הוא או אני, הושטתי
את ידי לעבר חפיסת הסיגריות שהייתה מונחת לה על השידה  
והדלקתי סיגריה,שאפתי  לאט ועמוק לתוך הריאות
לא עניינה אותי עכשיו במיוחד ההבטחה שהבטחתי לעצמי רק בבוקר
שאני אפסיק לעשן,החזקתי מעמד בלי סיגריות יותר מעשר שעות וזה
היווה מבחינתי הישג מכובד לכשעצמו.
חיכיתי בסבלנות,ידעתי שאם יהיה  לי מספיק אורך רוח, הוא יכנס
שוב לכאן ואז אני אחכה לו, ומה שבטוח הוא שגורם ההפתעה במקרים
כאלו חשוב עד מאוד.
הסוג הזה שמטרידים אותך ופשוט לא יודעים מתי להפסיק ולהמשיך
בחייהם העלובים,מה עוד שיש   להם תכונה לסוג הזה לא לדעת את
הגבול, ידעתי בליבי שזה לא הולך להיות קל,ומה יהיה אם דווקא
הוא יהיה חמקמק מכל היתר,הרהרתי בקול ושאפתי שוב לתוך הריאות
שהיו מאוד צמאות לסם הניקוטין שעכשיו טפטף טיפין טיפין לתוך
הריאות ומשם זרם ישר למערכת הדם, מזהם בדרכו כל חלקה טובה
שעדין נשארה בגופי.
הכל כבר היה מוכן, מבחנתי  אם הוא רק רוצה הוא יכול
להיכנס,ישבתי בכיליון עיניים על המיטה בצפייה דרוכה,קשוב לכל
רחש אפילו היה הדק שבדקים שעלול להפתיע אותי ולתפוס אותי לא
מוכן.
השעה הייתה כבר שמונה עשרים וחמש דקות כשהבטתי כעת  בשעון
הקוקייה שהיה תלוי לו באלכסון על הקיר ובכל רגע עמד ליפול,הוא
נשאר תלוי על בורג אחד מתוך ארבע שהיו אמורים להחזיק
אותו,מסכנה ציפור הקוקייה הקטנה צחקתי לעצמי בקול רם, לדעתי
היא ממש גיבורה,עדין לא מוותרת ויוצאת בכל מחצית השעה להכריז
בקולי קולות על השעה ופעם אחת לא פיגרה מאז שקיבלתי את השעון
במתנה מסילביה הבחורה  ההולנדית שיצאתי איתה לפני שנתיים
ושאהבה אותי עד טירוף במשך כל ארבעת החודשים שיצאנו ביחד,אבל
אני כמו שאני לא ידעתי להחזיר אהבה,אני זוכר אותה אומרת
לי,תנסה לאהוב,זאת אחלה הרגשה,כך הייתה אומרת עד שכנראה
התייאשה.כשהגעתי יום אחד לא מצאתי אותה,היא ארזה את בגדיה
ונעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, מבלי להשאיר אפילו מכתב פרידה.
קריאת הקוקייה הקפיצה אותי,היא הכריזה עכשיו שהשעה כעת שמונה
וחצי, נדרכתי שוב,לא אהבתי במיוחד שלמשך חמש דקות תמימות חשבתי
על סילביה היפיפייה במקום להיות מוכן לקראת היצור המגעיל
הזה,שלבטח  יכנס בכל שנייה ומה עוד שזאת הייתה  גם בערך השעה
שהוא ביקר אותי אתמול.
זהו גמרתי לחשוב עליה או לחשוב בכלל,אין יותר מחשבות פקדתי על
עצמי,וחזרתי להיות דרוך ומוכן כעת ברמת כוננות שהשביעה  את
רצוני.
חלפו עוד מספר דקות ושום דבר לא קרה,התחלתי לחשוב שאולי הפעם
הוא לא יבוא, זה בהחלט יתכן,הרי זה לא שהוא בא בכל ערב,הוא או
אחד מהחברים המציקים שלו,לפעמים הם באים בזוגות,את זה אני הכי
שונא, אבל הערב ממש לא אכפת לי שיבוא הוא ושיביא כמה חברים
שהוא רק רוצה,הערב אני פשוט מוכן עם כל מה שצריך לרצוח אותו
ואת מי שיבוא איתו.זאת הולכת להיות הטעות הכי גדולה שלו ושלהם
צחקתי לעצמי בטירוף ממש כמו בשכרות חושים, מרוצה מעצם הרעיון
שהערב אני הולך לגמור עם הסיוט המתמשך הזה.
חלפו עוד כמה דקות ועדין לא היה סימן ממנו,ניגשתי למכשיר
הטלוויזיה, הדלקתי אותה ומיד הנמכתי את הווליום עד למינימום
האפשרי כך שאוכל להקשיב לבן-זונה שבטח כבר מתכון להיכנס בכל
רגע עכשיו.
מחוגי השעון הזדחלו להם בעצלתיים לכיוון השעה תשע,אבל הפעם
הייתי מוכן לציפור המזורגגת שתצא החוצה ותשמיע את קולה המעצבן
תשע פעמים,תשע פעמים שבהם אני לא אוכל להיות קשוב באמת לרחשים
שיכולים להציל אותי,לא יכולתי לסבול את המחשבה הזאת ולפני שהיא
יצאה לעשות את עבודתה נאמנה,שלחתי את ידי ואחזתי  בפטיש הכבד
שהיה מונח על מיטתי והיה אחד ממכשיריי הרצח שהכנתי מבעוד מועד
והעפתי אותו בחוזקה לעבר השעון.לשמחתי הרבה פגעתי בול. מעוצמת
המכה שעון הקוקייה נפל והתרסק על הרצפה,כולו היה עכשיו רסיסים
רסיסים ולי לא היה אכפת כלל וכלל. הייתה לי משימה לבצע הערב
וידעתי שאני אבצע אותה ללא דופי מה גם שהפטיש לא היה מכשיר
הרצח היחיד שהכנתי מראש, ברוך השם,חייכתי לעצמי כשהתבוננתי
וראיתי  שיש לי בהישג יד עוד כמה הפתעות נחמדות שהיו פזורות על
מיטתי על כל צרה שלא תבוא.
בטלוויזיה רצה עכשיו הסדרה הקומית המצחיקה "סיינפלד" בשידור
חוזר.למזלי הכרתי את כל הפרקים בעל פה ולכן לא הפריע לי ממש
שראיתי את הפרק ללא הקול. זה היה הפרק על החנות הקטנה שמוכרת
מרקים כל כך טעמים שתמיד היה משתרך לו תור ארוך עד אפילו מעבר
לפתח הדלת ובעל החנות היה מכונה  בפי כל "נאצי" על שום ההוראות
שהיה נותן לאנשים שעמדו בתור וכל רצונם היה לרכוש את המרק
האהוב עליהם.הוא היה מצווה עליהם לצעוד לעבר הדלפק ואחרי זה
לפסוע צעד אחד שמאלה, לשלם ורק אז לקבל את ההזמנה ומי  שרק העז
להמרות את פיו ולומר משהו שסותר את דבריו, אזי פשוט הוא היה
מעיף אותו מהחנות לכל הרוחות ולא מאפשר לו לרכוש את המרק.
גם לאחר שראיתי את הפרק הזה הרבה פעמים,התגלגלתי מצחוק  והייתי
פשוט חייב להסכים איתם שמוכר המרקים על פי התנהגותו הוא ממש
נאצי,אבל אפילו הוא לא מתקרב לנאצי שאמור להגיע לביתי הערב
ושאני עומד לרצוח אותו במו ידיי מבלי שום נקיפות מצפון שילמד
את הלקח פעם אחת ולתמיד, איתי לא מתעסקים יש גבול למה שגם אני
יכול לספוג.
"סינפלד" עמד להסתיים, כעת הראו שאיילין, שאותו מוכר נאצי זרק
מהחנות וסירב למכור לה מרק רק בגלל שהעזה לומר משהו שלא מצא חן
בעיניו גילתה אך במקרה את המתכונים לכל סוגי המרק, והיא באה אל
המוכר הנאצי,הראתה לו אותם כשהיא כולה מחייכת וקורנת מאושר,היא
איימה עליו בנחרצות שלא משתמעת לשתי פנים שהיא פשוט הולכת
לפרסם ברבים את המרשמים באותה קלות שהוא זרק אותה מהחנות, כך
שהוא יאבד את הבלעדיות שלו על המרקים הטעמים.היא נראתה כל כך
מרוצה מעצמה על הנקמה המתוקה שהכינה לו, והוא, בשברון לב נאלץ
לסגור את החנות ולעבור למקום אחר.כל הכבוד לאיילן הנוקמת והלא
שוכחת את אלו שפגעו בה, בדיוק כמוני גם אני לא שוכח את אלו
שפגעו בי וגם אני אנקום את נקמתי,רק שיבוא, מלמלתי לעצמי .
השעה הייתה כבר תשע שלושים וחמש דקות הסתכלתי סביבי בעצבנות
וכולי מתוח,עכשיו כבר התגנבה תחושה רעה לליבי שאולי ברגע האמת
כוחי לא יעמוד לי ואולי בכל זאת לא אוכל לבצע את משימתי כמו
שתכננתי וכל מכשירי הרצח לא יעזרו לי, הבטתי שוב עליהם בסיפוק
ונרגעתי ,זה צריך להספיק גם עם יכנסו  לפה חבורה שלמה,חייכתי
לעצמי והצתתי סיגריה נוספת,נהנה ממנה כאילו הייתה הסיגריה
האחרונה בחיי בעוד אני מחכה לתליין שעסוק עכשיו בסידורים
האחרונים להוציא אותי להרוג כמו מקצוען אמיתי. כמו שאימי אומרת
כל אחד והמקצוע שלו רק שתהיה הכי טוב במה שבחרת להתעסק בו.
אני בטח שלא תליין ולא בן של תליין,אבל הערב,לא תהיה לי
ברירה,גבר חייב לעשות מה שגבר חייב לעשות וטובה שעה אחת קודם,
הערב אני לא מוותר,זה הולך להיות הסוף שלו, בעוד אני
מהרהר,שמעתי רחש חלש,זה הוא, אני בטוח בזה,ועכשיו אימצתי את
אוזני בניסיון להקשיב ביתר תשומת לב ,פיתחתי רגישות לרחשים
האלו שמבשרים שבכל רגע אני הולך לראות אותו מולי, עם החברים
שלו או בלעדיהם נכנסתי למצב כוננות גבוה ככל האפשר, כל חושי
התחדדו להם,הרחש גבר עכשיו והוא הולך ומתגבר,ירדתי ממיטתי מוכן
לגרוע מכל, שיבוא,רק שיבוא,הרחש הלך והתחזק ועכשיו ידעתי שגם
אראה אותו בכל שנייה ולא טעיתי.
הוא עמד בקצה שולחן האוכל, יש להם תכונה לסוג הזה להיכנס מבלי
שאף אחד ירגיש בהם, הוא עמד לבד,בשקט, הפעם הוא לא הביא איתו
חברים,שיבושם להם,לי ממש באותו הרגע לא היה אכפת,מזל שלהם, אבל
אותו אני רוצח ויהי מה. התקדמתי לעברו מבלי לומר מילה,בשקט
בשקט ובבת אחת התנפלתי עליו והפתעתי אותו בדיוק כמו שתכננתי,
התזתי עליו בכל הכוח חומר רעיל ממיכל הספרי שלפי המלצת המוכר
היה הטוב מסוגו ליצורים מגעילים מהסוג שלו,יתושים שלא יודעים
גבולות ועוקצים אותנו בני-האדם כאילו היינו טרף קל,צחקתי עכשיו
צחוק גדול כשראיתי אותו מתפתל וגוסס מול עייני, .תמות בן-כלבה
יתוש מגעיל,תמות ציוותי עליו וצרחתי עליו בכל כוחי, משל הייתי
אני עכשיו הנאצי, אבל לי לא היה  אכפת, נהפוך הוא, פשוט קרנתי
מאושר ונהניתי מכל רגע שצפיתי בגסיסתו האיטית עד ששבק חיים
והחזיר את נשמתו לבורא.
הדלקתי סיגריה נוספת לחגוג את ניצחוני הגדול והמרשים עליו
ועכשיו הסתכלתי עליה על הרוצחת הקטנה שאני אוחז בין אצבעותיי,
רוצחת שלא יודעת שובע מהו וקוטלת אנשים אימתי שרק מתחשק
לה,הבטתי בה בחיוך והבטחתי לעצמי שממחר, זהו, אני אפסיק לעשן.