גבר אציל
פי מנהרה חצובה
אולי מכרה
צועד לתוכה צעד בוטח.
שם מבטחיו,
שעליו,
בנעל עבודה בודדת.

מחליקיים גולשים במורד ההר.
חיצי כסף בעקבותיהם-
רודפים בשלג
אחר השובביות הנערית החסרה.

מטפס ההרים,
חרטום נעלו תקוע בפסגת ההר-
תוקע דגלו,
כובש את שיאו-
שיא חייו.

עקבים-
עקבות מי שהיה,
מי שהיתה...
אשה ארוכת רגליים
ענוגה.

השמש גוחנת אל צלע ההר
מציצה.
כראש תינוק קרוע עיניים,
כנעלו הקרועה, הקטנה,
מציץ מתוך ההר-
אל השמש המטילה צילה על הארץ--

מאירה לי כבפנס כיס את
כף רגל אדם לא דרכה כאן.