מי את לעזאזל?
הולכת, חוזרת, קופצת, מתיישבת, תגידי שם יש לך בכלל?
בוחרת להתעלם או להשתפך רגע צודקת רגע מחייכת בחיוך צהוב ולא
מובן, צחוקים את קוראת לבדיחות המושקעות שלי צחוקים, צחוקיה
עשית מהשיחות שלנו, ושוב לרגע שתי שאלות רציניות ברצף...
והנה היא כבר מגיעה, לא זוכרת מתי הציבה לה את המגדלור
כיעד, היא ספק הולכת ספק מתנודדת מסלע לסלע, את נעליה איבדה
מזמן, רגליה הלבנות משאירות אחריהן שובל רגעי של דם שהים בולע
בין גליו, והגלים מכים בכל מלחם על רגליה סוחטים ממנה עוד
זעקת כאב חרישית.
והנה סיימנו עוד קטע של צחוקים, וכרגיל כשאני מבקש ממך לספר
משהו מצחיק אז פתאום את נזכרת שהחיים רציניים מדי ושאת את בכלל
לא מצחיקה גם לא בתמונות, ומי בכלל הרשה לך להצטלם בעירום מול
המראה?
השמים כחולים, אך הענן אפור,האוויר חם, אך הרוח קרה, הטיפות
קטנות אך מכאיבות...
טוב הנה את הלכת, מקלחת תירצת את זה...
ביי
אחרי 4 שנים שלא יכולתי לכתוב השיחות שלי איתך עירבבו לי מחדש
את המחשבות |