אפשר לתפוס אותי במילה.
טוב זו לא חוכמה כל כך גדולה,
אני יהודי כידוע.
אבל זה כואב.
אז בזהירות,
לא בכוח.

רק אם לא הבטחתי דבר,
לא אמרתי,
אז איך בבקשה
תתפוס אותי במילה?

לא במילה היהודית,
אף לא בערבית,
סתם מילה,
כזאת מן המילון,
כזאת שאומרים אותה כל יום,
בכל הבטחה,
בכל סגנון.

מהי מילה בסך הכל?
צירוף אותיות בשפה אחת,
שלעיתים קשה להבנה
ולעיתים זה קל,
אבל לתפוס במילה,
כמוהו כמו
לתפוס את הרוח שנשב.

לתפוס את הרוח
הנושבת בהרים,
כרוח הבאה מהים,
ואיתה עננים וגשם וברקים.

אז אולי תתפוס את הרעם,
הזה שמרעים באוזניים
ישר מן השמים.

כמו רעם ביום בהיר
שבא בעקבות
מילה שלא נאמרה.
מילה שהוכחשה,
מילה רזה,
מילה כחושה,
מילה שנאמרת,
מילה שמתמלמלת,
מילה של איש,
מילה של אישה.

אל תתפוס אותי במילה,
זה לא נעים,
זה לא חוכמה,
לפעמים זה כואב,
זה בכלל לא גבורה.

תתפוס אותי במשפט,
באמרה,
תתפוס אותי במפתיע,
כשאני לא מוכן.
תתפוס אותי בסיפור,
תתפוס באגדה,
תתפוס אותי בשיר,
בזמרה.

תתפוס אותי בחיבוק
בנשיקה,
תתפוס אותי מחר,
בגנים בסביבה.

תתפוס אותי באוויר
או בים.
תתפוס אותי מדבר
או אוהב.
הולך ברחוב,
פוקח עיניי,
על כל עץ מלבלב,
על כלבלב מהבהב,
שתולה את עיניו,
מעריץ בעליו
שלוטף את ראשו.

מלקק את שפתיו
וטועם עוגייה,
ופורץ בנביחות של שימחה
לפניו.
הוא חושף את שיניו,
אל חתול בסביבה,
ומרים את רגלו,
על עמוד בגינה.

אז תתפוס ידידי,
ותחזיק בקולר,
לא חזק
אל תגזים,
זה ידיד,
לא אויב,
זה חבר שאוהב
לשחק בלתפוס.

תפסת? יופי!

רק אל תתפוס אותי במילה,
רק לא במילה בבקשה.
זה כואב,
זה לא חוכמה.