חלום פשוט.
בחדר חנוק,
על שרפרף נמוך.

סגור.
אין חלונות להציץ,
אין יד לאחוז.

אחד הוא,
אחד.
דמות קטנה בוערת
בחשיכה.

נושמת אל תוכה
שירים,
נושפת
משפטים ללא חריזה.

ידיים קטנות נרדמות
מכתיבה,
זהוב ויפה,
נסתר מעין כל.

חלום עיוור,
מושיט אהבתו
לקירות.

בוכה דמעות טל
מתוך לבו
על כרית קרה,

מתעופף ונופל,
מתעופף
ונופל.

כדור אור נוצץ
מסתובב, מגשש,
אבוד.

אך כמו בכל עולם,
בסוף,
אתה אף פעם לא לבד.

מעבר לקיר,
בחדר הסמוך,
קול גבוה נשמע
מצטלצל.

שיר שזכר,
שיר שאהב.

שיגעון אושר.
עילפון חולף.

אט אט הצטרף,
קולו השתלב בקולה,
ורק
קול הסערה שבחוץ,
החליש קריאתם.

מיתרים של אותו נבל היו.
תווים של אותו עולם.

דמעות בעיניים
וקיר בחושך.
הולם בידיו

אך החיים ממשיכים,
והאור לא דעך.
האם ייפגשו?

חלום קטן,
בחדר סגור,
מדמם

ומעבר לקיר-
קול קורא.
נשמה שקשורה
לקיר שממול.

חדר אטום.
דלת סגורה.

תקווה.