|
אני יושבת לי פה
טובעת בים האורות
לוקחת עוד שאכטה,
מכניסה עוד עשן לריאות
"למה אני פה?"
אני צועקת לשמיים
מתוך השקט הגדול
מנסה לקלוט קצת משמעות
אני עומדת כאן עכשיו
מביטה למטה פעם אחרונה
לוקחת עוד טיפת עשן
עוד נסיון התאבדות בלי קפיצה
שחור זה צבע של אבל, לא?
אז התלבשתי די חגיגי להלוויה
אני תוהה כמה יבואו
וכמה יבכו באמת מאהבה
אני לבד בעולם הזה
אין אף אחד בשבילי
אפילו החברה הכי טובה שלי
לא מכירה, באמת-אותי
מעניין מתי יבוא היום
שיגידו לי שאותי אוהבים
בלי שאני אצטרך להגיד קודם
אני רוצה להשתמש במילה "גם"
גם אם זו תהיה פעם יחידה
חזרתי לשבת, הדלקתי עוד מקל עשן
ואני שוב מנסה לשכנע את עצמי שזה האחרון
ושוב מחפשת דרך מקורית למות
אני שואפת עוד עשן לריאות
ומקווה שיגיע היום
שמלאך המוות שלי
יבוא סוף-סוף להגיד שלום |
|
|
100 ק"מ עד הים
הכי קרוב
מאיפה אתם רוצים
שאני אשלח את
הלחם?
המלאך דואג
לשלום הכינרת
אבל מבולבל מזה
שלא ביקשו ממנו
לשלוח על פני
שום מים אלא סתם
לשלוח את לחמו.
ככה זה שטיפת
מח, קורה לכולם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.