השעה שש וחצי בבוקר.
התעוררתי מוקדם
התעוררתי כבר בארבע וחצי כמו בכל הבקרים בזמן האחרון וידעתי,
ידעתי שלישון אין סיכוי שאחזור הלילה.
התהפכתי במיטה מצד לצד, הדלקתי את הטלוויזיה באותה תחנה שמשדרת
שירים ישראלים כל הלילה, הדלקתי את הרדיו, ישבתי קצת מול
המחשב, חשבתי אולי בכל זאת אני אצליח להרדם.
אבל לא...
ואז נתקלתי בהן
נתקלתי בזוג העיניים שלך
ממרומי אותו לוח שעל הקיר הסתכלת עלי
במבט החודרני הזה שיש לך לפעמים
ספק תמים, ספק מרושע
מבט כזה שמסתיר הרבה
והמשכת להסתכל עלי
ואני המשכתי להסתכל עליך

ועבר בי רעד משונה בכל הגוף
ועברה בי גם עצבות בלתי מוסברת

והבנתי
וידעתי

אני אוהב
אני אוהב

ואתה?
אתה כנראה שכבר שלא