היא קמה מהמיטה, עטופה בסדין הלבן החדש שלי, הכניסה את  כפות
רגליה הקטנות לכפכפים ונכנסה לחדר המקלחת.
אני נשרתי שרוע על המיטה, מוצץ עוד לגימה מהווינסטון שלי,
מחייך את החיוך הטיפשי של אחרי.
הבטתי בדרך שבה האור ריצד על ישבנה החשוף למחצה בעודה מצחצחת
שיניה בכיור.
זאת אומנם לא הייתה הפעם הראשונה בה נשארה לישון בדירה שלי,
ובטח שלא הפעם הראשונה בה שכבנו, כבר 4 חודשים אנחנו יוצאים,
אבל הפעם, הפעם זה שונה, זה אחר לחלוטין.
היא תמיד מצאה חן בעיני, הדרך שבה העיניים שלה צוחקות כשהיא
שמחה, הקימוט הזה באף שלה בזמן שהיא מתקרבת לשיא, הדרך בה היא
מתעטשת אפצ'י קטן ומאופק כזה, כמעט בלתי נשמע.

הפעם, לא רציתי להתהפך ולישון, לא רצית להזמין פיצה ובטח לא
רציתי שהיא תלך הביתה, רק רציתי להמשיך ולהביט בה, ביעלי שלי,
להתפעל מכל קימור בגופה ולדעת כי היא שלי, רק שלי.

הנה היא חוזרת מהמקלחת, תכף תתיישב על המידה לידי, תישק לי
ותאמר כמה שהיא אוהבת אותי,
אך הפעם, הפעם לא אחייך חיוך נבוך ואומר לה תודה, לא אשק לה
חזרה רק כדי לא לענות לה.
הפעם אתקרב אליה , אלטף את שיערה , אביט היישר בתוך עיניה
הכחולות, אלו שמזכירות לי את הים כמו שהוא בסיפורים של דיסני,
ואני יגיד לה, בלב שלם, "יעלי, גם אני אוהב אותך."

ואז היא תחבק אותי, חזק חזק כמו שהיא יודעת, והעיניים שלה
יחייכו אלי חיוך של אהבה, היא תשמח, היא תשמח באמת שמחה מהסוג
שרק אהבה כמו שלנו יכולה להביא.
ולמחרת היא תחליט לעבור לגור איתי, היא תיקח את האוטו של אבא
שלה, הטנדר הזה ותביא את הספה הקטנה שלה, את הציור המוזר מהקיר
ואת כל הדברים האלה של הבנות.

אנחנו נבלה את היום בהעברות הספה שלי תזוז קצת לכיוון המטבח
כדי לפנות מקום לשלך, ובאמבטיה יהיה לי קצת פחות מקום , אבל זה
לא ממש יפריע לי.
ואחרי שבוע, היא תחליט לצבוע לנו את החדר שינה בצבעים של סגול,
ותתלה בו את הציור המוזר שהיה אז אצלה, ואני יחייך ויעזור לה
לצבוע, העיקר שתמשיך לשמוח.

ואז נסיים את המכללה, ונמצא עבודה קצת יותר מכניסה, ועוד שנה
תעבור או אולי שנתיים, ופתאום הזמן ידחק, אמא שלה תלחץ עלי
ואני יחליט להציע לה נישואין.
והיא תסכים ושוב תחבק אותי, ונבחר מפיות ונחליט על המוזיקה,
היא תקנה לה שמלה ונשכיר את האולם.
כל האורחים יבואו וכולם ישמחו בשמחתנו ונשתה ונרקוד ונשבור את
הכוס.

נסע לאיטליה לירח הדבש, נטייל ברומא ונתפעל מטוסקנה, ונשתה
קיאנטי ונעשה אהבה.
וכשנחזור נעשה לנו ילד, או ילדה, ונעבור לדירה עם יותר חדרים.
ובשביל השכר דירה, הארנונה, החשמל והמים ,  והטלפון , אני
יצטרך לעבוד שעות נוספות, או אולי בעבודה שנייה.
והיא תשמין ותעזוב את העבודה כדי לגדל את דניאל.
ואני אקריח ואצטרך משקפיים, ודניאל תגדל ותתחיל לעשן בבית.
ואנחנו נתחיל לריב על הדברים הכי באנאליים, והשכנים יתחילו
לדבר על הזוג ההוא ועל איך שאני מכה אותה.
אבל אנחנו לא נתגרש כדי לא לפגוע בילדה, אבל בלילות כבר נישן
עם שמיכה נפרדת ואח"כ במיטה נפרדת.
והילדה תגדל לשנוא אותי כי אני מרביץ לאמא , ותשנא אותה על זה
שנשארה איתי.
ובסוף היא תיקח את הילדה ותעבור איתה לגור ברמת-גן ואני שוב
אשאר לבדי .

ואולי בעצם, עדיף שאני לא אגיד לה שאני אוהב אותה, אולי אני
פשוט אחייך חיוך נבוך ואגיד לה. "תודה".