"אני אוהב" אמרת לי כשהמבט הכחול שלך נעוץ בתוך העיניים
הרצוצות שלי. (לא "אני אוהב אותך" רק "אני אוהב").
ופתאום חשבתי שאולי אין לך זכות לאהוב סתם ככה באוויר, כי אם
האהבה שלך לא מכוונת אליי, לאן היא כן?
ולמה בעצם אתה לא אוהב אותי? אתה בטוח שזה בכלל נכון?
מי קובע בכלל מהי אהבה? מי מציב סטנדרטים לרגש?

אם שמעת שיר, נגיד "יונתן הקטן", תוכל לחזור אחריו, ובתנאי
שאתה לא זייפן, רוב הסיכויים שחברך יזהה את השיר ויבין בדיוק
לאיזה שיר התכוונת.
אך האם ניתן לחקות צבע? אם תראה צבע בעינייך, לא תוכל לתאר
אותו במילים, או בשום דרך אחרת, כי הרי יש אין ספור גוונים של
ירוק, וורוד או כתום.

לכן האהבה אינה יכולה להיות שיר, כי לעולם לא תוכל להגדיר את
רגשותיך במילים.
הביטוי "פרפרים בבטן" אינו הגדרה, מפני שייתכן מאוד שהפרפרים
שאתה מרגיש אינם אותם פרפרים שאני מרגישה.

אתה קובע מהי אהבה, רק אתה יכול לדעת מה רצונותיך ומה הם
הסטנדרטים. לכל אחד יש את הפרפרים שלו והם יכולים להיות
בגוונים של ירוק, וורוד או כתום, אך את צבע הפרפרים שלי לעולם
לא תוכל לדעת.
אתה קובע איך יתנהל הדיאלוג.